נחלי מים כד

דא"א לצמצם שיהיו שוים כותבת בלא גרעין וגרעין בלא כותבת, וא"כ לימא השיעור הפחות חייב וכ"ש אי אכל שיעורא רבא. והנה אם הגרעין גדול מכותבת או לא תליא בשקלא וטריא של הש"ס לקמן, ועיין במהרש"א

ונ"ל דיש ליישב פירוש רש"י, דלקמן בש"ס דף פ' ע"ב פריך הש"ס מ"ש אכילה דכל חד וחד בככותבת ומ"ש שתיה דכל חד וחד כדידיה, א"ל אביי קים להו לרבנן בככותבת, דבהכי מיתבא דעתיה בציר בהכי לא מיתבא דעתיה, בשתיה בדידיה מיתבא דעתיה בדחבריה לא מיתבא, מתקיף לה ר"ז וכל העולם כולו בככותבת, ועוג מה"ב בככותבת, א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא דעתיה, מיהו כ"ע טובא ועוג מה"ב פורתא, מתקיף לה ר"ז בשר שמן בככותבת ולולבי גפנים בככותבת א"ל אביי קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתי' בציר מהכי לא מיתבא דעתיה מיהו בשר שמן טובא לולבי גפנים פורתא ע"ש, והנה באמת שיעורין הוא הלל"מ, וכך נאמרה למשה בסיני החילוק בין שתיה לאכילה, דבשתיה לחד בדחבריה לא מיתבא דעתיה, ובאכילה כולם מיתבא דעתיה באכילת כותבת רק כ"ע טובא ועוג מ"ה פורתא, וכן בשר שמן ולולבי גפנים פחות מככותבת לא מיתבא דעתייהו אפילו בבשר שמן מיהו בככותבת מיתבא דעתייהו רק בשר שמן טובא ולולבי גפנים פורתא. וכ"ז לפי האמת דידעינן פירוש המשנה בככותבת דהיינו עם הגרעין, והמשנה משוה זה השיעור לכל אדם צ"ל דבאכילה אין חילוק בין אדם לאדם דפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה, רק בינונים מיתבא דעתיה טובא בככותבת ואנשים הגדולים מיתבא דעתייהו פורתא בככותבת, וכ"ז להאמת אבל בעל הבעיא דבעי אי כותבת אי גרעינתה לא תקשה קושיית התוס' דלינקוט שיעור הפחות חייב וכ"ש אי אכיל שיעורא רבה, די"ל לפי ה"א יש באמת חילוק בין אדם לאדם, דאנשים בינונים מיתבא דעתם בשיעור הפחות ואנשים גדולים בשיעורא רבה והכי קים להו לרבנן דאנשים בינונים סגי במיתבא דעתם בשיעור הפחות, ואנשים גדולים בשיעורא רבה, רק בזה יש חילוק לשתיה, דבשתיה כל חד בדידיה משערין, והכי קים להו לרבנן דבפחות מהכי לא מיתבא דעתיה, ובאכילה יש חילוק בין אדם לאדם, והיינו שיעור הפחות ושיעורא רבה, דהשיעור הפחות מיתבא דעתיה לאנשים בינונים, שיעורא רבה מיתבא דעתיה לאנשים גדולים, והיינו דנקט המשנה כמוהו וכגרעינתה דיש חילוק בזה, דבאנשים בינונים סגי בשיעור הפחות ובאנשים הגסים בשיעורא רבה. או אפשר לומר לדעת בעל הבעיא אם הפירוש כמוה או כגרעינתה חילוק יש בין מאכל למאכל, דהא דקאמר הש"ס קים להו לרבנן דאין חילוק בין בשר שמן ללולבי גפנים דבפחות מככותבת לא מיתבא דעתיה רק בשר שמן מיתבא דעתיה טובא ולולבי גפנים פורתא, היינו כל זה לפי האמת דשיעור כותבת הגסה הוא כמוה וכגרעינתה, אבל לדעת בעל הבעיא, דהיה סובר דנוכל לפרש כמוה או כגרעינתה, נוכל לומר דנקט התנא שני שיעורים שיעור הפחות ושיעורא רבה דהיינו בשר שמן מיתבא דעתיה בשיעור הפחות ולולבי גפנים מיתבא דעתיה בשיעורא רבה והכי קים להו לרבנן, רק לפי האמת דקיי"ל כמוה וכגרעינתה יחד, אין החילוק בזה בין אוכל לאוכל ובין מאכל למאכל. כך נוכל ליישב דעת בעל הבעיא לפירוש רש"י, ולקמן יבואר אי"ה דרך אחרת בהבנת פירוש רש"י על נכון בעהשי"ת

והנה לשיטת רש"י כפי מה שהבינו התוספות דבעל הבעיא מספקא ליה אם הפירוש כותבת הגסה כמוה וכגרעינתה דהיינו תרוייהו יחד או הפי' כמוה או כגרעינתה. ולר"פ נשארת הבעיא ולרב אשי פשיטא ליה דגסה איתמר כל כמה דגסה, ולפ"ז צ"ל בש"ס דבסמוך דקאמר ר"י כותבת שאמרו יתירה מכביצה וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה בציר מהכי לא מיתבא דעתיה, ופריך הש"ס מהא דמעשה והביאו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמם, וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו, ומדייק הש"ס הא כביצה בעי סוכה, ואי ס"ד כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, השתא שתי כותבות בלא גרעינין לא הוי כביצה כותבת הגסה וגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה, ומשני א"ר ירמיה אין שתי כותבות בלא גרעינתן לא הוי כביצה כותבת הגסה וגרעינתה הוי יתירה מכביצה, אמר ר"פ היינו דאמרי אינשי תרי קבי דתמרי חד קבא דקשייתא וסריח. וצ"ל לפ"ז דהסוגיא אזלא לפירוש רש"י להך צדדא דכותבת הגסה כמוה וכגרעינתה יחד, דאם נימא דכמוה או