נחלי מים כב

מאי רד רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל עכשיו שישראל חטאו למה לך גדולה. מיד תשש כחו של משה ולא היה בו כח לדבר, כיון שאמר לו הרף ממני ואשמידם אמר משה דבר זה תלוי בי, מיד נתחזק בתפלה וביקש רחמים עליהם, משל למלך שהכה את בנו, והיה אוהבו יושב לפניו והיה מתירא להצילו, כיון שאמר לו אלמלא אוהבי זה היושב לפני הרגתיך, אמר דבר זה תלוי בי מיד עמד והצילו, ועתה הניחה לי אמר ר' אבהו אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו, מלמד שתפס להקב"ה כביכול כאדם שתופס לחבירו בבגדו, ואמר לפניו איני מניחך עד שתמחול ותסלח לעונותיהם של ישראל. הרי חזינן דאף בעת כעסו כביכול על עם הישראלי נתן פתח לפני משה ע"ה שיתפלל לפניו עלינו ובכוון עשה השי"ת כדי שלא יקיים החרי אף בישראל, וזה היא ששיבח בלעם לעדת ישראל היאך דבוקים אנחנו באבינו שבשמים בכל עת ואינו רוצה לכלותם חלילה, ואמר ההוא אמר היינו האמירה רכה הרף ממני, ולא יעשה, כדי שלא יעשה הרעה חלילה אתנו, ודבר ולא יקימנה, היינו מה שדבר לרעה ואשמידם לא יקיים אותה. ויש לכוין בזה ג"כ מה שפירש האלשיך הקדוש על פסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, דתיבת אשר דבר לעשות כמיותר בקרא. ופירש הוא ז"ל דע"י הדבור הקשה נתקררה דעתו של מקום ובזה וינחם ה' על הרעה מחמת שדבר לעשות. וכן הכוונה גם כאן ודבר בזה שדבר לעשות ניחם ה' על הרעה ועשה זאת כדי שלא יקימנה ונתקררה דעתו

לא הביט און וכו'. הכוונה שהשי"ת זוכר לנו תמיד זכות אבות ובזכותם מקיים את ישראל, וזהו לא הביט און בשביל יעקב ולא ראה עמל בשביל ישראל, והזכיר ישראל לכלול בזה השלשה אבות כדאיתא במדרש דגם אברהם ויצחק נקראים ישראל ע"ש במדרש שהוכיח מקרא, ולכן הזכיר ג"כ תואר ישראל לכלול כל השלשה אבות. ואמר ה' אלהיו וכו', יובן ע"פ מה שפירש רש"י בחומש ויאמר אני אעביר כל טובי וכו', ופירש"י שם הגיעה השעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר התפלה שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה שאם תמה זכות אבות אין עוד תקנה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור ואתה נתון במערה וקראתי בשם ה' לפניך ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות וכו', כי רחמי לא כלים. וזה שאמר בלעם, מתחלה הזכיר שיש לנו זכות אבות, שוב אמר אף אם תמה זכות אבות, מ"מ ה' אלהיו עמו ותרועת (הוא לשון חיבה) מלך בו וכמו שפי' רש"י ז"ל

אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. ופי' רבותינו (גיטין ס"ח:) וכן פירש רש"י בחומש ראם אלו השדים, ואינו מובן לכאורה מה ענין זה לכאן. אמנם יובן היטב ע"פ מה דאיתא במדרש פ' שלח פ' י"ו. הלכה תינוק שיש בידו אבן מהו לטלטלו בשבת, שנו רבותינו נוטל אדם את בנו ואבן בידו וכו' מדור המדבר אתה למד שהיה הקב"ה נושאם במדבר כאשר ישא איש את בנו והיתה ע"ז בידם שנאמר כי עשו עגל ומסכה, וכן אתה מוצא כשעברו בים צלמו של מיכה עבר עמהם שנאמר ועבר בים צרה וכו', וזה שסיפר בלעם מעלת הדביקות שלהם עם הבורא ית"ש, אל מוציאם ממצרים עם כתועפות ראם לו אלו השדים, הכוונה דע"ז שהיה בידם נקרא שדים ומקרא מלא הוא יזבחו לשדים לא אלוה, ובכל זאת לא זז חביבות ישראל ונשאם ונטלם וכמליצת המדרש נוטל אדם את בנו ואבן בידו

כי לא נחש ביעקב וכו'. ע"פ מה שאמרו חז"ל בערכין פרק שלישי דבגדי כהונה מכפרין כמו קרבנות, ומפרש הש"ס דאפוד מכפר על עון ע"ז, דכתיב ואין אפוד ותרפים, ופי' רש"י בזמן שאין אפוד הוי עון תרפים. ואף דתרפים הוא מין כישוף, צ"ל דסבר הש"ס דדא ודא אחת היא. וזהו שאמר בלעם כי לא נחש ביעקב וכו', הכוונה שאין בידם עון נחש וקסם דהא אפוד מכפר והאפוד היה אורים ותומים אשר ממנו ידעו ישראל מה פעל אל, וזה שאמר כעת יאמר ליעקב פירוש ע"י או"ת מה פעל אל, א"כ יש להם אפוד ומכפר על עון תרפים

הן עם וכו'. יובן ע"פ דברי זוה"ק, מפני שיבה תקום, דהיינו שצריך האדם לשוב בתשובה שלמה טרם בוא עליו ימי הזקנה, וחז"ל אמרו בפ"ק דע"ז אשרי איש, איש ולא אשה, אמר רב עמרם אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש, ופירש רש"י בחור, ממהר להכיר את בוראו קודם ימי הזקנה.