נחלי מים כא

בלילות, דהנה חז"ל פ"ק דברכות דרשו כל שלא אמר אמת ויציב שחרית אמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו, שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, וכמו שפירשו רש"י ותוס' להגיד בבוקר חסדך קאי על גאולה העתידה ואמונתך בלילות קאי על עתים השפלים הללו, ואנו מאמינים שיגאלנו במהרה. ויובן ע"פ מה דאיתא בסנהדרין פרק חלק כתנאי ר' אליעזר אומר אם ישראל עושים תשובה נגאלים, ואם לאו אינם נגאלים, א"ל ר"י אם ישראל אין עושין תשובה אינן נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה ומחזירן למוטב, תניא אידך ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלים, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. א"ל ר"י והלא כבר נאמר חנם נמכרתם בע"ז ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים. וביאר שם המהרש"א בח"א דעיקר פלוגתא שבין ר"א ור"י בענין עשיית התשובה דר"א סובר דאינם נגאלין אלא בתשובה הרצונית שיתעוררו מעצמם לתשובה, ולא בתשובה הכרחית. ור"י סובר דאף ע"י תשובה הכרחית, והיינו שהקב"ה מעמיד עליהם מלך קשה וע"י זה יצעקו אל ה' נמי יגאלו, והיינו דמביא ר"א קרא שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם, הכוונה שאנחנו נתעורר לתשובה מתחלה, ור"י השיב והלא כבר נאמר חנם נמכרתם בע"ז ולא בכסף תגאלו, והיינו דקאי על מעשה המן, וה"פ דהיינו כסף מעשה המשכן שהיה ע"י רצינית, דהיינו במעשה המשכן היה להם תשובה ומעשים טובים רצוניים לכפר על מעשי העגל, אלא דגם התשובה ומעשים טובים ההכרחיים ע"י מעשה הצורר המן מועיל ג"כ. והנה מבואר בכ"מ דהלכה כר"י נגד ר"א, הרי לנו נחמה כפולה, שהשי"ת לא יעזוב אותנו בשפלות הזה, הגם שתשובתנו תהיה מפני חמת המציק חלילה. וזה ששר אדם הראשון, כיון שראה דתשובה הכרחית, דהיינו מה שהקב"ה מעורר לתשובה מועיל ג"כ, מזה אדע שגאולת עולם יהיה לנו, ע"כ אמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות, דיש לנו להאמין שיגאלנו הקב"ה אף שח"ו אין אנחנו מתעוררים מפאת עצמנו לתשובתו, דאי הוה בעינן תשובה רצונית דוקא לא היה חלילה תקומה כי הכל בידי שמים חוץ מי"ש, עכשיו ראינו כי גם התשובה ההכרחית מועיל, ויוסף שנית ידו לגאלנו גאולה נצחית. וזה שאמר עלי עשור עלי נבל עלי הגיון בכנור, ויובן ע"פ שאמרו חז"ל פ' ב' דערכין דכנור של מקדש היה של שבע נימין, שנאמר שובע שמחות וכו' א"ת שובע אלא שבע, ושל ימות המשיח של שמונה נימין שנאמר למנצח על השמינית על נימא שמינית, של עוה"ב עשר שנאמר עלי עשור וכו', ואומר הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו, שירו לו שיר חדש, וע"ש בפירוש רש"י. וזה הוא ששיבח אדם הראשון דאחר ימות המשיח נזכה לעוה"ב שיהיה הניגון בכינור של עשר נימין, ונתן טעם לדבר כי שמחתני ה' בפעלך, הכוונה אף שהתשובה היתה ע"י הקב"ה מ"מ נתקבל תשובתי, וזהו במעשי ידיך ארנן, והבן כי נכון בס"ד

בנבואת בלעם (פ' בלק), לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה, הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה, לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. לפרש מקראי קודש אלה עלה על רעיוני בכמה דרכים, כי רוח ה' דבר בו לתאר שבחי עם הישראלי איך הם דבוקים בו ית"ש דביקות העצמי. דהנה השבח שתאר לאל יתברך לא איש ויכזב אינו מובן ע"פ פשוטו, הלא אף איש אמונות לא יכזב בדבריו. ובתלמוד ירושלמי תענית מצאתי דבר נפלא וז"ל, ורבנן אמרי לא איש הוא שעשה דבריו של אל כאילו כזבים למה ה' יחרה אפך, ובן אדם ויתנחם, לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם, שנאמר וינחם ה' על הרעה. ולפי דברי הירושלמי הפירוש ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה בניחותא, אמנם צריך להבין כפל הלשון. וגם האלשיך הק' ז"ל פירש פסוק זה. דהנה אמירה הוא לשון רכה, היינו על דבור טוב, ודבור מורה על קשות וכמו שפירש רש"י בכמה מקומות, ולפי דבריו הקדושים הכי פירושו, ההוא אמר היינו אמירה רכה וטובה ולא יעשה בתמיה דבודאי יעשה, ודיבר שהוא לשון קשה לא יקימנה בניחותא, ושפתים ישק. ולדבריו הקדושים קצת דחוק דהפסוק מתפרש בתרי אנפי, ולדעתי יפורש בחדא מחתא ע"פ מאמר חז"ל בפרק אין עומדין (דף ל"ב) וידבר ה' אל משה לך רד,