נחלי מים יט

לא הא מני דלא כרבי, ולשיטת הריטב"א מאי מקשה דהא שם לא קתני אלא יוה"כ, ומיירי בזמן הזה דליכא קרבנות אלא עצומו של יום בלחוד, ובזה גם לרבי בעינן תשובה דוקא וצ"ע. ולענ"ד אפשר לומר בטעמו של הרמב"ם ז"ל דס"ל דשעיר מכפר על עבירות קלות בלי תשובה, דהא חזינן דרמי הש"ס סתם סיפרא אסתם סיפרא, דבחדא ברייתא דרשינן דיוה"כ מכפר על השבים דוקא מאך חלק, ובאידך סיפרא ילפינן דיוה"כ מכפר אפילו על שאינן שבים, דאפילו לא התענה בו ולא קרא מקרא קודש ועשה בו מלאכה דיוה"כ מכפר דכתיב יום הכפורים הוא מ"מ, ומסיק הש"ס, דחדא אתיא כרבי דיוה"כ מכפר בלי תשובה, וחדא אתיא כרבנן דיוה"כ מכפר בתשובה דוקא, ורבא משני הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומא. ועכ"פ קשה לרבנן דדרשי מאך חלק דיוה"כ מכפר בתשובה דוקא מאי דרשי מיוה"כ הוא מ"מ דיוה"כ מכפר אפי' בלי תשובה. והריטב"א ז"ל נתקשה להיפך, דלרבי דדריש מיוה"כ הוא מ"מ דיוה"כ מכפר בלי תשובה, מאי דריש מאך חלק. וכן יש להקשות להיפך, למאן דדריש מאך חלק דיוה"כ בעינן תשובה מאי דריש יוה"כ הוא מ"מ. ולזה היה להרמב"ם ז"ל הכרח לשיטתו דעל עבירות קלות אפילו לרבנן יוה"כ מכפר בלי תשובה, ולזה מורה יוה"כ הוא מ"מ על עבירות קלות דמכפר בלי תשובה. וכ"ת היאך אפשר לומר, דהא דרשינן מזה לא התענה בו וכו', וזה הוא מעבירות חמורות, דז"א דה"פ דלא התענה ולא קרא מקרא קודש דמכפר, היינו על עבירות קלות, אבל באמת אינו מכפר על עבירות חמורות דכן מוכרח לפרש לתירוץ דרבא דמתרץ דמודה רבי בכרת דיומא וההיא דספרא דדרשינן דמכפר על השבים דוקא היינו בכרת דיומא, והך דדרשינן יוה"כ הוא מ"מ דמכפר על שאר עבירות, אף דקתני לא וכו' ת"ל יוה"כ היא מ"מ, היינו אף דלא התענה ולא עשה תשובה מכפר הוא על שאר עבירות אבל לא על אותו כרת דלא התענה בו. והנ"ל די"ל דרבנן דרשי יוה"כ הוא מ"מ דמכפר על עבירות קלות, ויש להרמב"ם ז"ל עוד ראיה ברורה בזה מהך דסיפרא קמא דקאמר יכול יוה"כ מכפר על שבים ועל שאינן שבים, ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויוה"כ מכפר, מה חטאת ואשם אינן מכפרין אלא על השבים אף יוה"כ אינו מכפר אלא על השבים, מה לחטאת ואשם שאינן מכפרין על המזיד כשוגג תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג וכו', והקשה רש"י דהא איכא אשם שפחה חרופה וכו' מה שמביאין על המזיד כשוגג, ותירץ רש"י דרוב קרבנות קאמר, והתוס' הקשו דמ"מ נגמור מהנהו שמכפר על המזיד ובעינן תשובה דוקא. ולשיטת הרמב"ם ז"ל יתישב בטוב טעם, דהא הנהו קלות נינהו, וקלות בודאי מכפר בלא תשובה, אף להך ברייתא דסיפרא, דהא ע"ז אהני הא דיוה"כ הוא מ"מ, א"כ בודאי ליכא למילף מינייהו, רק דהתנא רוצה למילף מחטאות ואשמות שבאים על חמורות, ומזה רוצה למילף דכמו דהני קרבנות בלי תשובה כמו כן יוה"כ על החמורות בלי תשובה, וע"ז קאמר שפיר, מה להנהו שכן אינן מכפרין על המזיד כשוגג, דהא הני קרבנות דבאים על החמורות אינו מכפר על המזיד כשוגג. ונמצא לפ"ז נסתלקה ג"כ קושיית הכ"מ והלח"מ דריש סוגיא משמע דלרבנן אפילו על קלות בעי תשובה דקאמר האי עשה ה"ד, אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה. די"ל דבריש סוגיא עדיין לא ידע מהך ברייתא דסיפרא דיוה"כ הוא מ"מ דמזה מוכח דעל קלות מכפר בלא תשובה, והרמב"ם ז"ל הוכיח דינו מהך מסקנת הש"ס, דאל"כ לרבנן מאי מורה דיוה"כ הוא מ"מ, ודו"ק היטב

במדרש פרשת וישב. וישב ראובן אל הבור, והיכן היה, ר"א ור"י, ר"א אומר עסוק היה בשקו ותעניתו, וכשנפנה הלך והציץ לאותו הבור, אמר לו הקב"ה מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה ואתה פתחת בתשובה תחלה, חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחלה, ואי זה הושע, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. צריך להתבונן בדברי המדרש, דהלא אדם הראשון שב ג"כ בתשובה וכן קין בנו, וכבר התעוררו בזה המפרשים. וע"פ פשטות פירשתי, דתכלית מעלת התשובה הוא שיתעורר אדם א"ע ברצונו להתשובה, מאהבתו להבורא ית"ש, בגין דאיהו רב ושליט, ויצטער על אשר פגם בהעולמות העליונים ועד כמה מגיע הפגם, ולא מחמת סיבה המעוררת אותו כיראת העונש, או לאיזו תועלת שתגיע לו, אך עיקר מגמתו יהיה לשוב מאהבת ה' לבד ולתקן בכל יכולתו אשר עיות רצון מלכו ש"ע, אולם לא כן מצינו אצל אדם הראשון, רק תשובתו היה ע"י הקב"ה שפתח לו פתח לתשובה, כדאיתא במדרש על פסוק ועתה