נחלי מים יח

מחוייבים ללמדם, ובזה יעלה תעלה וארוכה לרפאות שברנו, ולהשיב שבותנו, ולארצנו יביאנו, במהרה בימינו, אמן: דרוש ג' לשבת שובה פלפול בש"ס וברמב"ם ז"ל בסוגיא דשבועות: מדרש שני השייך ליומא

הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות תשובה ה"ב דשעיר המשתלח מכפר על עבירות קלות בלי תשובה, ועל עבירות חמורות כגון כריתות וחייבי מיתות ב"ד ושבועת שוא ושקר אינו מכפר בלי תשובה. והקשה הכ"מ דבגמרא הנ"ל משמע דלרבנן אפילו על עבירות קלות אינו מכפר בלי תשובה ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלי תשובה, חוץ מפורק עול ומגלה פנים ומפר ברית, וכן הלח"מ האריך בקושיא זו וכתב דרבינו מפרש האי עשה ה"ד, אי דלא עביד תשובה א"כ מסתמא החמורות ג"כ מיירי דלא עביד תשובה א"כ אמאי מכפר על החמורות הא זבח רשעים תועבה, אבל על עשה לית ליה שום קושיא כלל, ומאי דקאמר האי עשה ה"ד הוא משום דבעי למפרך אידך פירכא היכא דעביד תשובה, והך פירכא לא קאי אלא על עשה, ולכך קאמר האי עשה היכי דמי אבל לעולם דהך פירכא ראשונה אי דלא עביד תשובה לא קאי אלא חייבי כריתות ומיתות ב"ד, וכתב הלח"מ, דיצא לרבינו זה דרוצה למעט המחלוקת שבין רבי לרבנן, וכיון דלרבי יוה"כ מכפר על הכל אפילו על כריתות די לנו לומר דלרבנן על כריתות אינו מכפר, אבל על הקלות מכפר, וכתב עוד הכרח דטעמא דרבנן הוא משום דהכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, כלומר דהני ג' פורק עול ומגלה פנים ומפר ברית, אין מיתה מכפרת, אבל בשאר דומיא דהנך מיתה מכפר אבל יוה"כ לא, וכיון שכן לא דייקינן דיוקא דקרא אלא באחריני דומיא דהנך שהם כריתות ומיתות ב"ד, אבל לא על הקלות דודאי בקלות אפילו יוה"כ מכפר. והנה הכרח השני שכתב במחילת כת"ה נעלם ממנו דברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות תשובה שהבאתי לעיל דלרבנן דדרשי הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב, קאי על כל חייבי כריתות דאין מיתה מכפרת. וכבר ביארנו שיטתו בהסוגיא בטוב טעם בס"ד, א"כ אין מקום לכל דבריו, רק הוכחה הראשונה לכאורה יש לומר כן דהרמב"ם רוצה למעט הפלוגתא בין רבי לרבנן וכיון דלרבי יוה"כ מכפר אפילו על חייבי כריתות יש לנו לומר דרבנן לא פליגי עליה אלא על חייבי כריתות ולא על קלות, דבקלות גם לרבנן יוה"כ מכפר. אלא דקשה דלפי זה למה כתב הרמב"ם שם דבזמן שאין בית המקדש קיים תשובה דוקא מכפרת ועצומו של יום הכפורים מכפר לשבים ומשמע בהדיא מדברי הרמב"ם דאפילו על עבירות קלות אין יוה"כ מכפר בלא תשובה, ואמאי כיון דלרבי יוה"כ מכפר בלא תשובה אפילו על חמורות א"כ יש לנו למעט הפלוגתא בין רבי לרבנן ולומר דרבנן לא פליגי אלא על חמורות אבל קלות יוה"כ מכפר בלא תשובה. ולכאורה מוכרח מזה דהרמב"ם ז"ל ס"ל סברת הריטב"א בשבועות י"ג דהא דאית ליה לרבי דיוה"כ מכפר על שאינן שבים ואפילו על כריתות ומיתות ב"ד אינו בעצומו של יום בלבד אלא עם קרבנותיו בזמן שבית המקדש קיים דמתניתין דאוקמיה כוותיה בשעיר המשתלח ושאר קרבנות היא, ולפ"ז הוה ניחא דברי הרמב"ם הנ"ל, ולשיטה זו צריך לומר מאי דקאמר הש"ס דרבי מודה בכרת דיומא דאי לא ת"ה כרת ביוה"כ לרבי לית ליה, וכתבו התוס' דלאחר שלוח שעיר המשתלח לא מצי לאוקמה שהוא מכפר כל היום אע"ג דמשמע לעיל שאין קרבנות מכפרים על העבירות שאח"כ, שאני שעיר המשתלח דכתיב ביה כי ביום הזה יכפר עליכם, דתירוץ זה עיקר לשיטת הריטב"א, דתירוץ השני שכתבו התוספות דיוה"כ בלא שעיר מכפר לא יספיק לשיטת הריטב"א דיוה"כ בלא שעיר אף לרבי אינו מכפר אלא בתשובה. אמנם קשה לי טובא על סברת הריטב"א מסוגיא דסוף יומא דמדייק על המשנה דמיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה, עם התשובה הן בפ"ע