נחלי מים קפט

ה' בעת ההיא ע"ש, והיאך יאמרו עליו כזו והוכרחו לתלות טעמם כי כוונתם ליטול חלק בארץ סיחון ועוג מחמת מקנה רב, והיה זאת דיבורם אל משה, אמנם כוונתם הפנימית כוונו לטובה מאוד כי חפצים היו בקבורת משה רבע"ה אשר הוא ספון בחלקו, ולזה רמזו אחר שמשה כעס עליהם מאוד כמבואר בקרא וכוונתם היה לטובה, ולזה נאמר ויגשו אליו, ר"ל כי כל כוונתם בארץ ההיא לגשת אל משה והיינו קבורת משה שם ספון רק לא היו יכולים לומר כן לפני משה וכנ"ל, ולזה אמרו ויאמרו גדרות צאן, ר"ל דאמירה היה משום הצאן אבל כוונתם היה לגשת אל משה כנ"ל ולזה רמזה התורה ויגשו אליו

תהלים פסוק פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם צעקו וה' שמע וגו'. יראה לי לפרש ע"פ מה שאמרו חז"ל כי הרשעים מהפכים מדה"ר למדה"ד והצדיקים במעשיהם הטובים מהפכים מדה"ד למדה"ר, ונודע כי שם ה' הוא מדת הרחמים וכ"מ שנאמר וה' הוא וב"ד כמו שפי' רש"י ע"פ וה' המטיר על סדום. וזה הכוונה פני ה' שהוא מדת הרחמים ג"כ בעושי רע וגו' כי הם מהפכים מדה"ר למדה"ד, אבל כאשר צעקו אז וה' שמע, כי המדה"ד ג"כ שומע כי מהפכים מדה"ד למדת הרחמים

שם ק"י לדוד מזמור נאום ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, מטה עזך ישלח ה' מציון רדה בקרב אויביך. וזה המזמור דרשו חז"ל בסנהדרין ק"ח דקאי על א"א ע"ה וז"ל הש"ס אמר שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבדיתו, אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוה שדינן עפרא והוי חרבא גילי והוי גירי שנאמר מזמור לדוד נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו עכ"ל. נראה לי בזה רמז נפלא ע"פ מה שהאיר את עיני ומצאתי בזוה"ק ת"א דף קי"ב ע"ב אמר רבי יהודה כד אזיל אברהם להאי לא אזיל לאגחא קרבא ולא סמך על ניסא אלא צערא דלוט אפקיה מביתי' ונטל ממונא למפרק ליה ואם לאו דימות בהדיא גו שביה, כיון דנפיק חמא שכינתא דנהרא קמיה וכמה חילין סחרניה בההיא שעתא רדף בתרייהו וקב"ה קטיל לון הה"ד ורשעים בחושך ידמו, ר"ש אמר רזא איהו רגלי חסידו ישמור דא אברהם, וכד נפק אשתתף יצחק בהדיה ונפלו קמיה ואי לאו דאשתתף יצחק בהדיה דאברהם לא אשתיציאו הה"ד ורשעים בחושך ידמו כי לא בכח יגבר איש, אע"ג דחילא אשתכח תדיר בימינא אי לא הוי בסטרא דשמאלא לא אתדחיין קמיה עכ"ל הזוה"ק. ומרומז היטב בפסוק שב לימיני, והיינו בבחינת אברהם שהוא ימין ולא יכול לכבוש זולת בבחינת יצחק כדברי הזוה"ק, וזה מטה עוזך ישלח ה' מציון, והיינו עוזך שהיא בחינת דין והוא בחינת יצחק, ובזה רדה בקרב אויביך, ובזה יכול לכבוש האויב, וכדברי זוה"ק הנ"ל שהבאתי. וזה רמז נפלא לדעתי

במגילת רות וגם שול תשולו לה מן הצבתים ופי' רש"י שכח תשכחו עשו עצמכם כאילו אתם שוכחין. וקשה לי היאך עשה כן בועז דהנה משנה שלמה שנינו בפסחים בפ"ד דחכמים מיחו לאנשי יריחו על שנותנין פאה מן הירק והטעם שהיו עניים אוכלין אותה פאה בטבלה דסבורין שהיא פאה גמורה וא"כ אמאי עשה כן בועז דרות תסבור שהיא שכחה ופטור מן המעשר ובאמת אין זה שכחה כיון דמדעת עשו כן, ועיין תוס' פסחים נ"ז ע"א ד"ה אלא מפני וכו'. ויש ליישב קצת וצ"ע

במלכים א' י"ז פ' י"ד כי כה אמר ה' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת ה' גשם על פני האדמה. יש לדקדק דהלשון לא תכלה משמע דיהיה נחסר תמיד מעט מעט רק לא תכלה הקמח מהכד, והלשון לא תחסר משמעו דלא יהיה כלל חסרון בצפחת בלקיחת השמן ממנו, וצריך להבין למה באמת כן דאצל כד הקמח אמר בלשון לא תכלה ואצל צפחת השמן אמר לא תחסר. ונראה לענ"ד בזה, דהנה בפסוק י"ב שם ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג, כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת וכו'. והנה לענין הקמח נתנה מדה ואמרה מלא כף קמח בכד, ולענין שמן לא נתנה מדה רק אמרה מעט שמן בצפחת. והנה חז"ל אמרו (ב"מ מ"ב) אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, ולכאורה לא היה אפשר להיות ברכה בכד הקמח כיון שהוא דבר המדוד, וראיתי בזוה"ק פ' פקודי דף רכ"ב ע"א פתח ואמר ויהי דבר ה' אל אליהו קום לך צרפתה וגו' הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך,