נחלי מים קפח

נשמתך באחד, פי' ביחוד, דמיתת צדיקים עושה זיווג כמו שהיו בחייהם במעשיהם הטובים ע"כ. ולזה מרמז הכתוב לא הביט און ביעקב וגו' דהיינו אותו עון שעשה בעת הפרד יוסף ממנו כמו שהזכיר האר"י ז"ל והתיקונים לזה היה בעת שקרא ק"ש כראותו את יוסף ונגמר התיקון בעת שיצאה נשמתו באחד ולזה מרמז הכתוב ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו דהיינו שקרא ק"ש בעת תרועת מלך בו דהיינו יוסף היה מלך והיה לו בו ריעות הרבה עכ"ז קיבל עליו עול מ"ש בק"ש להסיר ממנו אהבתו ושמחתו שהיה לו ביוסף ולדבק נפשו בחיי החיים הוא אלהים חיים ונגמר התיקון ע"י ק"ש בעת שיצאה נשמתו באחד, ולזה מרמז הכתוב ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו כי היו סורקין את בשרו וכו' ואעפ"כ קיבל עליו עומ"ש ויצאה נשמתו באחד והבן

בסדר פנחס בגמרא ב"ב קי"ט ע"ב תנא בנות צלפחד חכמניות הם וכו' דרשניות הם שהיו אומרות אילו היה בן לאבינו לא דברנו ופי' רשב"ם כדכתיב כי אין לו בן וכבר היה ידוע פרשת נחלות והיו יודעות דהא דכתיב ובן אין לו הא יש לו בן הוא קודם לבת. והקשו התוס' ד"ה אלו וז"ל ועוד דאפילו יודעות פרשת נחלות דבן ובת יורשים היאך יודעות דבן קודם לבת הא אכתי לא נאמר וכל בת יורשת נחלה וא"כ איכא למימר כדפריך רב פפא לעיל לאביי איכא בן ובת לא האי וכו'. ולענ"ד ליישב קושיא זו בטוב טעם. דהנה לעיל דף ק"י קאמר הש"ס תירוצא אחרינא דכתיב הקרוב אליו הקרוב קרוב קודם ופריך הש"ס ומאי קורבא דבן מבת, שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה יעדה בת לאו בת יעדה היא, שדה אחוזה נמי מהאי פירכא גופה הוא דקיימא לתנא כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וע"ש בפי' רשב"ם ובתוס', ובשביל זה דחה הגמרא תירוץ זה. והנה הך דחיית הש"ס שייך אליבא דאמת דקיי"ל בת פוטרת ג"כ מיבום, דאם נימא דבן פוטר דוקא מיבום ולא בת בודאי הוה אמרינן דהקרוב קרוב קאי על בן דקרוב יותר דפוטר מיבום וכדאמר הש"ס בריש פרקין דקרוב קרוב קודם דבת קרוב יותר מאב דפוטר מיבום, רק דחיית הש"ס אליבא דאמת דקיי"ל בת פוטרת מיבום, ועתה מתורץ קושיית התוס' על פירשב"ם בטוב טעם דהא קאמר הש"ס חכמניות הם שלפי שעה דיברו שהיה מרע"ה יושב ודורש בפ' יבמים אמרו לו אם כבן אנו חשובין תנו לנו נחלה כבן אם לאו תתייבם אמנו, ולפ"ז שפיר קאמרי אילו היה בן לא היינו תובעות דהיינו כיון דמספקא להו אי בת פוטרת מיבום או לאו לא היו יכולות לתבוע נחלה דנוכל לומר דבת אינה פוטרת מיבום ונמצא ידעינן דהבן קודם לבת מהקרוב קרוב קודם דפרשת נחלה ידעו ובן יותר קרוב דפוטר את אשתו מיבום ולא בת וכל קושית הש"ס דלעיל אימא בת ובן שוים היינו לפי האמת דבת פוטרת ג"כ מיבום ולא ידעינן מהך דרשה דהקרוב קרוב קודם רק מפסוק וכל בת יורשת נחלה, ודו"ק היטב כי הוא נכון. וקושיא ראשונה שהקשו תוס' על רשב"ם יש ליישב קצת לפמ"ש רש"י בחומש ע"פ כן בנות צלפחד דוברות כתרגומו יאות, כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינם מה שלא ראה משה, א"כ משמע דצפו ברוח הקודש פרשת נחלות, הגם דקאמר הש"ס לעיל דזכו בנות צלפחד לכתוב על ידיהם מ"מ ידעו פרשת נחלות אלא בזה זכו דנכתבה בתורה על ידן הגם שבאו לשאול את מרע"ה לא סמכו על חכמתן ובאו לשאול את פי מ"ר ע"ה

בסדר מטות בפסוק ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקנינו וכו'. צריך להבין מאי ויגשו אליו הלא עד כה דברו עם משה פא"פ, ובס' אור החיים הרגיש בזה ע"ש. ונראה לפרש דרך דרש ומרומז בזה ענין נפלא, דהנה לפי מה שנכתב כל הפרשה חשקם היה ארץ גלעד מפני שהיה להם מקנה והארץ ארץ מקנה, והנה מפורש בפסוק וזאת הברכה וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון וגו' ופי' רש"י שם ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג שהיא ראשית כבוש הארץ, כי שם חלקת כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה, הרי מפורש בתורה טעם אחר. והאמת נראה דודאי הקדושים הללו לא היה ח"ו כוונתם למאס א"י וליטול חלקם בארץ גלעד משום מקנה רב שהיה להם כי מה זה ימאסו ח"ו בארץ חמדה כדי שיהיה להם איזה תענוג עוה"ז, אלא ודאי כוונתם היה מחמת קבורת משה כי היא בארץ גלעד אך כשדיברו עם משה לא היו יכולים לדבר זה לפני משה לצער ח"ו אדוננו משה רבינו ע"ה ובפרט כי מרע"ה בכל עת שהיה חי היה מצפה לבטל גזירה זו עליו בתפלה, ובפרט לאחר כיבוש סיחון ועוג סבור שהותר הנדר וכמו שפי' רש"י בפ' ואתחנן אל