נחלי מים קפז

השר להלחם, ע"ז כוונו אין בעה"ב יכול להוציא כליו כוונתם היה על השר שיהיה בימי יהושע, ומ"מ חטאו חטא גדול כיון דכך היה רצונו ית"ש מסתמא הוא יודע שבזה יכבשו הארץ לפניהם. כנלע"ד לפרש. ובזה יתפרש ענין יה יושיעך מעצת מרגלים כי הרמב"ן שם כתב וז"ל ועל דרך האמת המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים, והוא שאמר אנכי האל בית אל כי דרך המלך לשכון בביתו ויקראנה הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגות העולם הזה במדה ההיא עכ"ל. ולזה כיון יה יושיעך מעצת מרגלים כי באמת היה במלאך ההוא שם יה אשר השם הגדול בקרבו והתנהגותם בימי יהושע יהיה ג"כ ע"י שכינתו ית"ש. ואף שהרמב"ן לפי דרכו שם אינו כותב כך במסקנתו מ"מ י"ל כן

בסדר קרח וידבר ה' אל משה וגו' הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע ויפלו על פניהם וגו' האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף. וכתב הרמב"ן בפי' התורה יש לשאול אם ישראל לא חטאו ולא מרדו ברבם למה היה הקצף עליהם לומר ואכלה אותם כרגע, ואם גם הם מרדו כקרח ועדתו איך יאמרו משה ואהרן האיש אחד וכו' ע"ש שהאריך. ולענ"ד נראה לפרש עפ"י מה שאמרו חז"ל בשבת בפרק במה בהמה (דף נ"ה) שנענשו הצדיקים בשביל שלא מיחו כמו שהאריך שם הש"ס בסיפור המעשה, והנה הך שלא מיחו הוא רק מצות עשה, ואמרו חז"ל במנחות בפרק התכלת כי בעידן ריתחא מענישין על עשה והשתא י"ל דבאמת כל ישראל לא חטאו רק עברו על מ"ע והיינו הוכיח תוכיח ובעידן ריתחא מענישין עליו, והשיב משה רבינו ע"ה האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף כי לא שייך כלל ריתחא בשביל איש אחד רק להיפך כמו המעשה דגמרא שבת שרובן היו רשעים והיה הקצף גם בשביל הצדיקים שעברו על מצות תוכחה, אבל הכא הוא להיפך דרובן צדיקים ובשביל אחד לא שייך ריתחא, וזה דדייק ועל כל העדה תקצוף שיהיה ריתחא בשביל זה. כנ"ל נכון לפרש

בפרשת בלק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. יש לפרש דקאי על המחשבה וכמ"ש און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', וגם עמל תקרא המחשבה כמ"ש הרה עמל וילד שקר הרי דעמל נקרא המחשבה, והיינו כפי שאמרו חז"ל (ע' קידושין ל"ט ובתוס' ד"ה מחשבה) בישראל אין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, ובכותים מצרף מחשבה רעה למעשה, וגם בישראל אינו מצרף בשאר עבירות אבל בע"ז גם בישראל מצרף מחשבה למעשה כמו שדרשו חז"ל מקרא למען תפוש את ישראל בלבם, וזהו שאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל דייק ביעקב ובישראל משום דקאי על המחשבה וזה המעלה הוא דוקא בישראל שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה. ודייק ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, ר"ל כאשר המחשבה הוא בשאר עבירות ולא ח"ו בע"ז דעדיין ה' אלהיו עמו הא אם ח"ו המחשבה בענין ע"ז גם בישראל מצרף. עוד יש לפרש פסוק ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו דמרמז במה שאמרו חז"ל בסוף פרק הרואה על רע"ק שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ויצאה נשמתו באחד, ולזה כיון דחשב מעלת ישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו דהיינו תרועת לשון תרועם בשבט ברזל, אף דתרועת מלך בו מ"מ ה' אלהיו עמו שלא סר מאהבת ה' אלהיו, וכענין רע"ק הנ"ל. שוב ראיתי באור החיים שפירש כן. עוד יש לפרש ולרמז על הך קרא ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו שמרמז מה שאמרו חז"ל בעת הראות יעקב פני יוסף כתיב ויפול על צואריו ויבך עוד ואמרו חז"ל יעקב לא בכה ולא נשק שקרא ק"ש. ושמעתי בזה בשם מהר"ל מפראג ז"ל כי יעקב היה ירא מחמת שמחתו הגדולה שהיה לו ביוסף כי ישכח אהבת ה' ולזה קרא ק"ש לקבל עליו עול מלכות שמים. ולזה מרמז הכתוב ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו בעת שהיה לו ריעות עם יוסף כי יוסף היה מלך, בעת שמחתו הגדולה ביוסף היה ה' אלהיו עמו וקיבל עליו עול מלכות שמים שלא ישכח את ה' ברוב אהבתו ושמחתו ביוסף. ויש לפרש עפ"ז רישא דקרא לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל עפמ"ש האר"י ז"ל על מה שאמרו חז"ל שיצאתה בת קול ואמר אשריך רע"ק שיצאתה נשמתך באחד, כי אותיות עקיבא אותיות יעקב, ויעקב אבינו כששלח את יוסף שהוא יסוד בלא לויה עשה און שהפריד האחד ולכך אמרו רז"ל כשראה את יוסף קרא ק"ש ומייחד את השם ורצה לעשות זיווג אותו שהפריד ע"י שליחות יוסף בלא לוויה ועם כל זה לא הספיק לעשות זיווג לגמרי והוצרך לחזור בגלגול רע"ק, וזהו אשריך רבי עקיבא שיצאה