נחלי מים קפה

וענין ע"ז שלהם מבואר ברמב"ם בריש הלכות עכו"ם כי הם אמרו שמסר הקב"ה כל השפע לצבא השמים על פיהם יבואו ולכן היו מקטירים לצבא השמים כי המזלות ישפיעו עליהם שפע רב והיו מכחישים בהשגחת הבורא יתברך שמו כי אין כבודו להשגיח בתחתונים, ולא כאלה חלק יעקב כי אנחנו מאמינים כי הבורא ית"ש משגיח על שפלים וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים ועיקר השגחתו ית"ש נודע מבואר בספרים כאשר דן מדה כנגד מדה ובזה נודע גודל השגחתו כי כל מעשה אדם אשר נעשה למטה כן נעשה למעלה אם טוב ואם רע ח"ו פוגם למעלה ג"כ ובזה בא שיענש מדה כנגד מדה כי הוא עצמו המשיך עליו ע"י מעשיו למטה, ופירשו בזה עתה ידעתי כי גדול ה' מעל כל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ובזה נודע גודל השגחתו, ואיתא באבות פ"ד מ"ב שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, ופירש הרב ברטנורא וז"ל כך מנהגו של עולם העושה מצוה אחת נוח לו לעשות אחרת והמתחיל בעבירות קשה לו לפרוש מהם, ועוד ששכר מצוה מצוה שמן השמים מסייעין ומזמינים ביד מי שעשה מצוה אחת שיעשה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן ע"ש וביותר אם האדם עשה מצוה מזמין לו הקב"ה ג"כ מצוה כזו

וזה אני אומר דמשה רבינו הציל בנות יתרו מגלוי עריות וכמבואר במדרש ר"י בשם ר' אליעזר בנו של ריה"ג אומר דבר של גילוי עריות באו לעשות עמהן ועמד משה והושיען נאמר כאן ויושיען ונאמר להלן צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה מה להלן ג"ע אף כאן ג"ע. ואומר אני כי מצוה זו שעשה משה להציל בנות יתרו מג"ע הוא מכח הריגת המצרי וכמבואר במדרש לעיל מיניה שדן מרע"ה בהריגת המצרי שבא על אשתו של דתן על כן חייב הריגה שנאמר מות יומת הנואף והנואפת, וגרם לו מצוה שדן הריגה שעבר על ג"ע מצוה זו שהציל בנות יתרו מג"ע. וראה מרע"ה להודיע כ"ז ליתרו אחר שפירש מע"ז והיה האמונה הכוזבה שלהם כי אין משגיח במעשה תחתונים ולא כאלה חלק יעקב כי הוא משגיח בעולם השפל והעד ע"ז כי דן מדה כנגד מדה וכן שכר מצוה מצוה כי המצוה בעצמה גוררת שיעשה מצוה אחרת כיוצא בזה וכל זה הוא ממעשה האדם אשר נעשה למטה כן נעשה למעלה מטוב ועד רע, כ"ז ראה מרע"ה להודיע ליתרו הריגת המצרי ובזה יתחזק באמונתנו הקדושה במעשה השגחה. וזה נכון וישר לפענ"ד

במדרש ויקרא אמר ר' אבין משל למלך שהיה לו פורפורין, והיה מצוה את עבדו ואומר לו תן דעתך עליו וקפלו ונערו. א"ל אדוני המלך מכל פורפרין שיש לך אי אתה מצוה אלא על זה, א"ל שאותה לבשתי ביום מלכותי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משבעים אומות אוותנטאות שיש לך בעולמך אי אתה מצוה אותי אלא על ישראל, צו את בני ישראל, אמור אל בני ישראל, א"ל הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי ה' ימלך לעולם ועד. א"ר ברכיה משל לזקן שהיתה לו מעפורת, והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה, א"ל אדוני המלך מכל מעפורות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו, א"ל מפני שנתעטפתי בה בשעה שנמניתי זקן. כך אמר משה וכו' אמר לו שקבלו עליהם מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. יש לפרש המדרש בטוב ע"פ מה שפירש רש"י בפסוק אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, לפי שראו אותו על הים כבחור איש מלחמה ובסיני נתגלה כזקן מלא רחמים ושמא תאמר ח"ו שתי רשויות הם ולכך אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, והיינו דנקט המדרש המשל הראשון דקאי על ים שהמליכוהו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד למלך שהיה לו פורפרין וזה קאי על ים שלבש כביכול בגדי נקמה וכענין הכתוב וילבש בגדי נקם תלבושת, והמשל השני קאי על מתן תורה ובזה נתגלה כזקן מלא רחמים ולהכי נקט המשל לזקן שהיתה לו מעפורת וכו' וסיים שקבלו מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. והבן

אחרי בפ' עריות כתיב את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. הפסוק הזה הוא כפול, וכבר דרשו בת"כ הביאו רש"י ז"ל לרבות שאר דקדוקי הפרשה שלא פרט הכתוב בהם. ונראה להבין היטב היאך מרומז בקרא קמא דקאי אעיקר שכתבה התורה בהדיא והפסוק השני קאי על דקדוקים שאדם יחמיר על עצמו בדקדוקי מצות אף שלא כתבה התורה, דהנה בפסוק ב' שם דמסיים אני ה' אלהיכם הביא רש"י ז"ל ת"כ אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה' אלהיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי,