נחלי מים קפג

מכל המצות. אך היה נראה דזה א"ש לשיטת התוס' בברכות ריש פ' מ"ש דאינו רשאי לברך, אבל לשיטת רש"י שם דאינו זקוק לברך ואם ירצה מברך קשה. גם לשיטת התוס' הביאו בשם הירושלמי שני טעמים, חדא מפני כבודו של מת, א"נ מפני שאין לו מי שישא משאו. וקשה לטעם השני מפני שאין לו מי שישא משאו הא יוסף לא היה עסוק כלל בהליכות המטה וכדאיתא במדרש שיעקב צוה כן מפני שהוא מלך א"כ אמאי לא בירך. ולכאורה היה נ"ל לומר לדעת הרשב"א בחידושיו בריש פרק הרואה שחשב שם שצריך לברך ברכת הנסים שנעשה לאבותינו, וכתב הרשב"א דפעם ראשונה חובה לברך ובפעם שניה הוי רשות, א"כ י"ל דבאמת היה מברך יוסף גם בהליכתו רק לא חשבו האחים לשנאה כיון דמחוייב הוא לברך, רק בחזירתו שבירך עוד הפעם, וזה לא הוי רק רשות ואם רוצה לא היה מברך, חשבו אחים לשנאה שעדיין זוכר מעשה הראשון. והנה דעת הרא"ש הביא הטור בסי' רי"ח דכל פעם משלשים לשלשים חייב לברך ואז הוי חובה כמו בפעם ראשונה, והיה נ"ל דאפשר בזה להכריע בניסא דרבים דחייב בכל פעם לברך כמו בפעם ראשונה משא"כ ניסא דיחיד דקיל טפי, דהא ס"ד דש"ס בריש פרק הרואה דלא מברך כלל אניסא דיחיד וכיון דאניסא דיחיד קיל טפי אפשר לומר בזה כדעת הרשב"א דבפעם ראשונה חובה ובשאר רשות. ובזה נבוא אל הענין דיש לומר דבזה מחולקים יוסף והאחים, דאחים חשבו לניסא דיחיד ואינו מחוייב לברך אלא בפעם ראשונה והשאר רשות, א"כ כיון דמברך שאינו מחוייב בדבר ניכר דזוכר מעשה הראשון, ויוסף חשבהו לניסא דרבים כיון דעל הצלה זו בא למצרים והחיה עם רב ברעב כי לולא יוסף היו מתים ברעב. וזה מכוון היטב בפסוק אתם חשבתם עלי רעה דהיינו שאתם סוברים שהרע לא היה מגיע רק לו לבדו ונימא דהוי ניסא דיחיד ואיני מחוייב לברך רק פעם ראשונה, אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב ויש בזה דין ניסא דרבים דמחוייב לברך בכל פעם ושפיר עשיתי שהייתי מברך גם בחזירה כיון שהוא חובה בכל פעם. כנ"ל נכון בדרך דרוש

במדרש פ' שמות דרש שמות השבטים ראובן שמעון וכו' כולם על שם הגאולה נקראו ע"ש ויוסף נקרא ע"ש שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל וכו' כשם שגאל אותם ממצרים דכתיב והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו וגו'. ולענ"ד מדחזינן דיוסף מרמז על גאולה העתידה צריכין אנחנו להבין ג"כ דמאורעותיו יהיו ג"כ מרמזין על גאולה העתידה וכמו שמבואר במדרשים ובדברי הרמב"ן על התורה, שכל הסבות שהיו לאבות הקדושים הכל מרמז על סבת הבנים ועל גלות ישראל ופירוקן. והנה במדרש פ' מקץ איתא וז"ל אשרי אשר שם ה' מבטחו זה יוסף ולא פנה אל רהבים ע"י שאמר לשר המשקים וזכרתני והזכרתני נתוסף לו שתי שנים עכ"ל. והמדרש הזה מוקשה וכבר צווחו ביה קמאי דקמאי דרישא סותר לסיפא. והנלענ"ד פשוט כוונת המדרש דבודאי יוסף עיקר בטחונו היה בהקב"ה ומי גבר צדיק כיוסף, והענין הוא כי גם הצדיקים בראותם כי באה אליהם הצרה ח"ו אין סומכין על הנס ומבקשים עזרה והצלה ע"פ טבע כמאמר חז"ל אין סומכין על הנס, וכבר האריך על ענין זה הרמב"ן פ' וישלח מה שרצה יעקב אבינו עם עשו על שלשה דברים לתפלה ולדורון ולמלחמה הכל רצה שיהיה ניצול בדרך הטבע, א"כ לכאורה לא חטא יוסף כלל במה שביקש הצלה ע"פ הטבע ע"י שר המשקים, וצ"ל דמ"מ היה קצת חטא שהיה לו לבקש עזרה טבעית ממקום אחר ולא ע"י שר המשקים אשר המה נקראו רהב ומקור הטומאה כנודע. וזה כוונת המדרש אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו זה יוסף כי בודאי יוסף עיקר בטחונו היה בהקב"ה אך בזה חטא קצת שביקש עזרה ע"י רהב הוא מצרים, והיה לו לבקש עזרה ממקום אחר ולהכי נתוסף לו שתי שנים. והנה אמרו חז"ל על גאולה העתידה לא זכו בעתה זכו אחישנה. עוד אמרו חז"ל בסנהדרין בפ' חלק צ"ז ר"א אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אינן נגאלין אמר לו רבי יהושע אם אין עושין תשובה אינן נגאלין אלא הקב"ה מעמיד עליהם מלך וכו' וישראל עושין תשובה ונגאלין. ובזה נדעה ונחקרה סבותיו של יוסף הצדיק אשר הוא מרמז לגאולה העתידה ולהכי היה ראוי ליגאל שתי שנים קודם אלא שחטא קצת ועיכב שתי שנים, וכמו כן בגאולה העתידה אם ח"ו לא יזכו יתעכב הגאולה, וכמו ביוסף היה הגאולה ע"י דבר טוב דהיינו שר המשקים הנקרא רהב כמו כן גאולה העתידה אם ח"ו לא יהיו זכאין