נחלי מים קפב

אדון כלל עליו ח"ו רק שהוכרח לומר מחמת יראה, והיינו דקאמר כה תאמרון וגו' פירוש שהאמירה צריך להיות כך ולא באמת ח"ו הוא אדון. ומיושב היטב כפל הלשון לאמר כה תאמרון וגו'. ונכון הוא

שם בפ' ויאבק איש עמו. במס' חולין (דף צ"א) נחלקו חז"ל, רבי שמואל בר נחמני אמר כעכו"ם נדמה לו וכו' ר' שמואל בר אחא קמיה דר"פ משמיה דרבא בר עולא אמר כתלמיד חכם נדמה לו וכו'. צריך להבין טעם מחלוקתם. ונלע"ד ברור דבהא פליגי, דהנה לפי פירוש המפרשים והמדרש האי איש הוא סמאל שרו של עשו, אמנם בילקוט וישלח רמז קל"ב הביא בשם מדרש אבכיר די"א דמיכאל הוי ע"ש באריכות, וגם במדרש רבה יש רמז לזה, ועיין בפ' ע"ח במדרש ובמת"כ שם. ובזה מבוארת הפלוגתא, דמ"ד כעכו"ם ס"ל דהיה שרו של עשו, ומ"ד כת"ח נדמה לו סובר דהיה מיכאל שר הגדול והוא בחינת ת"ח והיה רבו של משה רבינו ע"ה כנודע. והבן כי נכון בס"ד

בסדר וישב פסוק וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. כבר פירשו המפרשים כ"א לדרכו וחלקי אמרה נפשי. דהנה בשבת נ"ח אמרו חז"ל כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וע"ש, ולכאורה הוא סותר מאמרם בפ"ק דע"ז דאמרו חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד אלמא דהיה חטא. אמנם הענין נראה פשוט דבודאי אם היה ח"ו חטא לא שייך לומר להורות תשובה ליחיד כקושיית הש"ס בפ"ק דשבת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, אמנם באמת לא היה שום חטא רק דקשיא דהא כתיב רגלי חסידו ישמור ודוד המלך ע"ה שהיה מלך חסיד שבישראל לא היה ראוי להשי"ת לסבב עליו מה שנראה קצת בפני העולם שהוא חטא, וע"ז אהני להורות תשובה ליחיד שהשי"ת בכיון סבב אותו לדבר זה, כדי שיהיה ממנו תכלית גדול לדורות הבאים אחריו להורות להם דרכי התשובה, כמו שמצינו חסיד כזה נראה עליו קצת חטא וחזר בתשובה כמו כן אל ימנע כל האדם מתשובה כי הוא פותח שער לדופקי בתשובה. והנה מצינו בדברי חז"ל ג"כ על ראובן אמרו כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כמו שאמרו חז"ל שתבע עלבון אמו ולא מצינו בדברי חז"ל לא היה ראוי ראובן לאותו מעשה, כמו שאמרו על דוד, ולכאורה הדבר צריך ביאור, למה לא אמרו ג"כ על ראובן שלא היה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד כמו שאמרו על דוד והלא ראובן קדמו לדוד. ונראה לענ"ד בענין זה די"ל דבר אחר על מה שסיבב השי"ת חטא כזה לראובן, דהנה בדברי הימים מבואר כי ראובן הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף, ולכאורה קשה מזה על מה דאיתא בזוה"ק בכמה דוכתי כי מטעם זה ניתנה בכורתו ליוסף כי הלילה הראשון שהיה סובר יעקב אבינו ע"ה שהיא רחל היה רעותא דידיה אצל רחל וצריך הדבר ליהדר לאתריה, אמנם הענין פשוט דבודאי טעם זוה"ק הוא אמת אמנם השי"ת סיבב אותו הדבר שיהיה קצת נראה כחטא על ראובן כדי שיהיה הבכורה הדרא לאתרה, ובזה גופא הוא תכלית גדול לראובן כדי שכל אחד על מקומו יבוא, לכן אני אומר לא היה ראובן ראוי לאותו מעשה אלא שיצא ממנו תכלית גדול שיהיה הבכורה ליוסף ולא סגי בלא זה כמבואר בזוה"ק הנ"ל, ולכן לא אמרו חז"ל ג"כ על ראובן לא היה ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד כמו שאמרו על דוד, כי על ראובן יש טעם אחר וכמו שאמרנו. ובזה מובן היטב הפסוק הנ"ל הילד איננו ואני אנה אני בא, כיון שהילד איננו שוב נשאר חטאו ולא שייך הטעם שהשי"ת סיבב חטא זה לראובן כדי שיצא התכלית הנ"ל, א"כ חטאו נשאר. וזה הפירוש במדרש וישב ראובן ששב לשקו ותעניתו כיון שראה שח"ו יוסף לא יהיה בעולם א"כ חטאו נשאר על עמדו. כנ"ל לפרש על נכון בס"ד

בסדר ויחי פ' ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו ויצוו אל יוסף וגו' ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. יראה לענ"ד לפרש דהנה בעל הטורים כתב וז"ל לו ישטמנו יוסף כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכוהו בו ובירך ואמר ברוך שעשה לי נס במקום הזה, אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו עכ"ל וכ"ה במדרש. צריך להבין דלמה דוקא כשחזרו מלקבור בירך ולא בירך ג"כ כשהלך לקבור את אביהם דמסתמא בדרך אחד הלכו בהליכה ובחזרה. ולכאורה היה נ"ל לומר דבהליכתם לקבור היו אוננין ופטורים