נחלי מים קפא

בתורה ולא נתנו לו שבח הזה, ואמאי דוקא הכא שבח הזה, תו יש לדקדק דהלא כבר נאמר לא"א אחרי הפרד לוט מעמו ושמתי את זרעך וגו' הני הבטיח לו על זרע ובודאי א"א ראש המאמינים האמין בזה כמה שנאמר ויבן שם מזבח לה' ופירש רש"י על בשורת הזרע ועל בשורת א"י ולמה חזר עוד ואמר הן לי לא נתתה זרע. ונראה לענ"ד די"ל לפי מה שאמרו חז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, וא"א הרבה תורה לימד כמו שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן ומתרגם דשעבידו לאורייתא, ולפ"ז היה אברהם ירא שמא כיון השי"ת על זרע אשר לימד תורה אשר גם הם נחשבו לו כבנים, ומדוקדק מאוד מה שאמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ודרשו חז"ל שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים שדקדקנו לעיל מאי שיאטיה הכא, ולפ"ז א"ש דאברהם אמר אולי נתכוון על אליעזר כי הוא תלמיד מובהק שלו ונחשב לו כבן, וע"ז השיב לו השי"ת לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך, וביאר השי"ת היטב כי כוונתו על בן ממש שיולד ויצא ממעיו

בסדר וירא פסוק ואקחה פת לחם וסעדו לבכם. והביא ברש"י המדרש אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצה"ר שולט במלאכים, יש לפרש ע"פ מה שדרשו חז"ל בפ"ק דב"ב ע"פ ואיש נבוב ילבב עד שלא אכל אדם ושתה יש לו שני לבבות ואחר שאכל ושתה אין לו אלא לב אחד, וע"ש בפירש"י. ולזה קשה כיון שהיה קודם אכילה דקאמר וסעדו לבכם הו"ל וסעדו לבבכם, ולזה קאמר שאין יצה"ר שולט במלאכים, ואינם מתאוים לאכילה ושתיה ולזה גם קודם אכילה ושתיה שייך לבכם

שם בפרשת עקידה וילכו שניהם יחדו. עיין פירוש רש"י ז"ל. ולענ"ד יש לפרש שהכתוב משמיענו ענין נפלא בעבודת א"א בעת עקידת יצחק בנו, מלבד שהנסיון עצמו היה להפלא מאוד שאברהם אבינו היה איש חסד ונעשה אכזרי על בנו האהוב אצלו מכל מחמדים, להשלים רצון קונו עד שהמלאכים צעקו חוצה וכמבואר במדרשים, עוד הוסיף א"א עבודה נפלאה בזה, והוא כי ידוע גודל אהבת אברהם ליצחק בנו עוד רצה אברהם אבינו להוסיף אהבה על אהבתו ביתר שאת וביתר עז בכדי שהעבודה שישחט את בנו תהיה גדולה יותר ומקובלת לפני השי"ת כי מוסיף אהבה על אהבתו והכל כאין נגד אהבתו להקב"ה. וזה שהשמיענו הכתוב וילכו שניהם יחדיו והיינו שרצה א"א דוקא ללכת אתו יחדיו שלא יפרד מאהבתו לבנו יחידו להוסיף אהבה על אהבתו בכדי שעבודתו תהיה שלימה ומובחרת אצל השי"ת בכל האפשרי

בסדר ויצא (ברכות ז' ע"ב) אמר ר"א אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי וכו' ע"ש. ויש לתמוה דבקרא מבואר טעם אחר כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי, וכבר נדחקו המפרשים כל אחד פונה לדרכו. וה' האיר עיני בזה בדבר פשוט קרוב לאמת כי בהך קרא נרמז גם טעם הגמרא, והוא ע"פ גמרא ב"ב קכ"ג אמרו ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה ברחל החזירה הקב"ה לה, ומפרש שם מאי קדמתה לאה ברחמים דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשי עשו בפניה ויפתח את רחמה. ובהכי מבואר היטב דבודאי על טעם הכתוב קשה דלא שייך בן כמ"ש מהרש"א בח"א, ולזה הוסיף הגמרא טעם אחר ונרמז ממילא בקרא והיינו שאמרה כי ראה ה' בעניי והיינו אף שראויה רחל לצאת ממנה הבכורה מ"מ קדמתה לאה ברחמים לצאת ממנה הבכורה ואעפ"כ אחר כך נלקח הבכורה ליוסף ואעפ"כ לא איקני ביה ראובן דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם כנ"ל

בסדר וישלח יעקב מלאכים וגו', ויצו אותם לאמר. כה תאמרון לאדוני לעשו וגו'. מלת לאמר נראה כמיותר, וכן דקדק בסבר פנים יפות. ונראה דבודאי מה שקרא יעקב לעשו אדוני היינו אף שהוא נגד הברכות שברכו אביו הוה גביר לאחיך היינו מצד יראתו מעשו והחניף אותו ובמדרש איתא שנענש ע"ז, וכן מצינו בהדיא בקרא כי שלא בפניו לא קרא אותו אדוני, והיינו דכתיב ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו וגו' הנה כשמדבר עמהם שלא בפניו לא אמר אדוני רק כשמדבר עם עשו אמר אדוני. והיינו דקאמר לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו, פירוש דבאמת אינו