נחלי מים יז

שבת כע"ז. דהעכו"ם כופר בהקב"ה והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית. וזה מבואר ביותר בדברי הרמב"ן עה"ת דשמירת שבת מעיד על קבלת אלהותו ומעיד על בריאת שמים וארץ בכללו ובפרטיו, וכן איתא בשבת כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, והיינו שמעיד על בריאת העולם, ולזה מי שעבד ע"ז חלילה צריך לעשות בתשובה היפך העבירה והיינו שמירת שבת, וענין חטא דור אנוש מבואר ברמב"ם ז"ל הלכות עבודה זרה שהם כפרו בהקב"ה ואמרו כי עזב ה' את הארץ ונתנה למערכת השמים, עיין ברמב"ן עה"ת בפ' קדש לי כל בכור. ולזה כוונו חז"ל אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, דהוי התשובה מעין העבירה. והט"ז ז"ל תירץ קושיא זו, דנראה דמיירי שעשה תשובה אלא דתשובה לחוד לא מהני למחול לו על חטאיו כדאיתא בפ' יוה"כ עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה תולה ומיתה ממרקת, וקמ"ל דאם בעשותו התשובה שמר שבת כהלכתו, מהני לו תשובתו להיות נמחל לו עכ"ל הט"ז (ודבריו אינם בדקדוק דהכי איתא בש"ס דיומא פ"ו ע"א שאל ר' מתיא בן חרש את ר' אליעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, אמר שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד, עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר שובו בנים שובבים, עבר על ל"ת ועשה תשובה, תשובה תולה ויוה"כ מכפר, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם, עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל מי שיש חילול השם בידו אין לו כח בתשובה לתלות ולא ביוה"כ לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון. הרי מפורש דבחייבי כריתות ומיתות ב"ד א"צ מיתה, אלא דתשובה ויוה"כ תולה ויסורין ממרקין ובחילול השם דוקא ע"י מיתה ממרקת). אמנם מ"מ תירוצו נכון, דבעובד ע"ז שהוא מחייבי מיתות ב"ד דאין כח בתשובה ויוה"כ לכפר לגמרי רק ע"י יסורין. אולם בשמירת שבת כהלכתו מתכפר בתשובה ויוה"כ וא"צ לסבול יסורין. ונראה לדעתי להמתיק הדבר בטוב טעם ע"פ מה שאמרו חז"ל אמר רב יהודה אמר רב כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' וגו', עונג זה איני יודע מה הוא כשהוא אומר וקראת לשבת עונג הוי אומר זה עונג שבת. וכיון דשמירת שבת כהלכתו בעינן ג"כ לענג את השבת בכל יכולתו, א"כ אי אפשר ליתן לו יסורים מפני שע"י היסורין יבטל מעונג שבת וכמו דאיתא באלפס בפ"ק דשבת דהיינו טעמא שאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם לשבת משום דיבטל עונג שבת, כי ע"י שאינו מורגל בהספינה והאויר קשה לו מבטל מעונג שבת ע"ש באריכות. נמצא ששמירת שבת מועיל שא"צ לסבול יסורין. ויש לומר דאותיות ענג היא אותיות נגע, הכוונה דהיה צריך להענש בנגעים ויסורים וכדקאמר קרא ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אך ע"י שמירת שבת בענג יתהפך הנגע לענג. ובזה יבוא לנכון דרשת חז"ל ולקדוש ה' מכובד זה יוה"כ שאין בו אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה, דהיינו אם קראת לשבת עונג דהיינו שתשמור השבת כהלכתו אז ולקדוש ה' מכובד דהיינו יוה"כ לבדו מכפר וא"צ ליסורין, ושפיר מובן סיפא דקרא אז תתענג על ה' והיינו שלא יצטרך ליסורין וק"ל

אחב"י עוד צריכין אנחנו בימינו אלה להיות נזהרין בתלמוד תורה כי זה הוא חיינו ובפרט לימוד תורה דרבים להרים דגל התורה ולחזק יסודותיה. פוק חזי במדרש איכה בפתיחה וז"ל שמואל תני לה וכו' אימתי הגזירה מצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ וכו' כ"ז שישראל משליכין דברי תורה לארץ הגזירה מצלחת. ובשבת קי"ט לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן שנאמר וכו'. ובזוה"ק פרשת ואתחנן דע"ר, פתח ואמר הן עוד היום גדול וגו' האי קרא אוקמוהו דכד ישראל יתערון בתשובה לקמי קוב"ה בזכו דאורייתא יתובון לארעא קדישא ויתכנשון מן גלותא דהא ודאי יומא חד יהא גלותא לישראל ולא יתיר הה"ד נתנני שוממה כל היום דוה, ואי לא יתובון קוב"ה אמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכו ובלא עובדין דכשרן, אבל אסותא חד, לכו השקו הצאן, אשתדלו באורייתא דאתשקיא מימי אורייתא, ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון. ונראה דמרמז השקו הצאן על הנערים הקטנים אשר