נחלי מים קעח

שהקדמה זו שאמרנו בטלה טענת המן מדוע השתחוה יעקב לעשו, דבשלמא יעקב היה במדרגה גדולה אשר השכינה היתה הולכת לפניו לכן היה יכול להשתחוות ולבו לשכינה, משא"כ בנימין שלא היה במדרגה כ"כ רק דהשכינה היתה לאחוריו שנאמר ובין כתפיו שכן לא היה יכול להשתחוות להמן, כי פניו לא היה כלפי השכינה. וזהו כוונת המדרש בילקוט הנ"ל, ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מיניה שכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, ומרמז בזה מה שהשתחוה יעקב אבינו לעשו דהוא היה יכול להשתחוות כתירוץ הזוה"ק והוא עבר לפניהם משא"כ בנימין דהשכינה שרויה מאחוריו לא היה יכול להשתחוות. וזה נכון בס"ד

בס' טורי אבן במס' מגילה (דף י"ז ע"א) תמה על פירוש רש"י שפירש למה נמנו שנותיו של ישמעאל, פירש רש"י מה לנו לשנות הרשעים, וכתב הטורי אבן ותימה לי הא אמרינן בסוף פ"ק דב"ב דישמעאל עשה תשובה, ואיך הרשיע רש"י את הצדיק שעשה תשובה ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. וע"ש שחולק על פירוש רש"י דהקושיא גם על שנות הצדיקים. אמנם דברי רש"י מאירים במדרש רבה פ' חיי שרה וז"ל המדרש, ואלה שנות חיי ישמעאל, מה ראה הכתוב לייחס שנותיו של רשע כאן, הרי מפורש כפירוש רש"י. ועיין ביפ"ת דמדרש זה לא ס"ל דישמעאל עשה תשובה, ועכ"פ אין על רש"י שום תלונה דדבריו מפורש במדרש הנ"ל, ועיין מהרש"א בח"א שכתב ליישב בע"א ולא הביא ג"כ דברי המדרש הנ"ל

מגילה (ט"ו ע"א) ויעבור מרדכי אמר רב שהעביר יום ראשון של פסח בתענית, ופירש רש"י שהרי בי"ג נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וי"ד וט"ו וט"ז התענו, בששה עשר נתלה המן בערב עכ"ל. ולקמן דף ט"ז פירש רש"י על הא דאז"ל ואשכחיה דיתבי רבנן קמיה וקמחוי להו הלכות קמיצה פירש רש"י בענינו של יום וששה עשר בניסן היה יום תנופת העומר, ועל מ"ש הש"ס וישב מרדכי אל שער המלך אמר ר"ש לשקו ותעניתו, פירש רש"י יום שלישי לתענית היה שהתחילו להתענות בי"ד (בניסן, ומ"ש המקרא ליום אתמול שלישי ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות יום שלישי לשלוח הרצים היה עכ"ל. נמצא לפירוש רש"י התחילו להתענות בי"ד ט"ו וט"ז והמן נתלה ביום שלישי לתענית דהיינו ביום ט"ז, ומה שנכתב הגה"ה ברש"י הנ"ל נתלה המן בערב ר"ל בערב אחר יום ששה עשר עכ"ל, לא הבנתי לגמרי דהלא לפירוש רש"י החשבון מכוון שנתלה ביום ט"ז. מיהו במדרש אסתר איתא ע"פ ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים, אלו הן י"ג וי"ד וט"ו בניסן וכו', הרי דלא כפירוש רש"י, ולשיטה זו א"ש ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר וכו' שהיה ביום השלישי לתענית והמן נתלה ביום מחר דהיינו ביום י"ז. מיהו קשה טובא דהא במדרש שם מביא הך דרשא שדרשו חז"ל במגילה וישב מרדכי אל שער המלך ששב לשקו ותעניתו, והלא היה ביום שנתלה המן וכבר כלו שלשת ימי התענית. ואפשר לדחוק קצת דאחר שלשת ימי התענית התענה מרדכי בעצמו לבקש רחמים כ"ז שלא בטלה הגזירה. אך זה הוא כחומה לנו לפי דברי המדרש, שהתענו ביום י"ג י"ד וט"ו, הלא ביום י"ג היה שלוח הרצים ואחר זה צעקו מרדכי ואסתר וגזרו תענית כמפורש במגילה, והיאך אפשר דיום י"ג היה מהתענית, וכדכתב רש"י ז"ל. אמנם לקיים דברי המדרש נראה ע"פ מה שמצאתי בילקוט שמעוני רמז תתרנ"ו והיאך היה צמים שלשה ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. נמצא שלא היו מתענים ממש שלשה ימים לילה ויום, רק היו מפסיקין מבעוד יום ונחשב זה לתענית שלם לילה ויום, ולפ"ז א"ש אף דשלוח הרצים היה ביום י"ג מ"מ יכול להיות דגזרו תענית אחר שלוח הרצים בעוד שלא פנה היום ונחשב זה לתענית שלם כדברי הילקוט הנ"ל, מיהו בילקוט ברמז הנ"ל איתא כמו שפירש רש"י הנ"ל שהתענו י"ד ט"ו וט"ז. וצ"ע בכל זה

שם כ"ג הני שלשה חמשה ושבעה כנגד מי וכו'. וחד אמר כנגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך, ופירש רש"י שבעה הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים ג' שומרי הסף וכנגדם תיקנו מעין דבר המלכות. והתוס' כתבו דרש"י פירש כנגד אחשורוש, וקשיא שתיקנו כנגד עניניו של אותו רשע. ולענ"ד י"ל לפום מה