נחלי מים קעז

לקוטים קצת לקוטים במגלת אסתר

במדרש אלי אלי למה עזבתני, אלי בים, אלי בסיני. נראה לפרש דהנה ידוע שמזמור זה אמרה אסתר ברוה"ק על כנסת ישראל. והנה במגילה (דף ט"ו ע"א) אמרו חז"ל לדעת מה זה ועל מה זה, אמר ר"י שלחה לו שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב בהם מזה ומזה הם כתובים. והנה במדרש מגילת אסתר איתא בזה הלשון, לדעת מה זה ועל מה זה, אמרה לו, לך אמור להם מימיהם של ישראל לא באו לצרה כזאת שמא כפרו ישראל בזה אלי ואנוהו, ושמא כפרו בלוחות דכתיב בהן מזה ומזה הם כתובים עכ"ל. ונראה לפרש בטוב טעם הא דנקט המדרש שני ענינים אלו. דהנה רש"י בפירוש החומש ע"פ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כתב וז"ל, דבר אחר לפי שנגלה בים כגבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים וכו' הואיל ואני משתנה במראות אל תאמרו שתי רשויות הם אנכי אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים, וזה כוונת המדרש שמא כפרו בזה אלי ואנוהו ושמא כפרו בלוחות וכו'. ור"ל מחמת הני תרתי יכול ח"ו לבא לידי טעות שהראה עצמו על הים כגבור מלחמה ובמתן תורה כזקן מלא רחמים. והכוונה הפשוטה נראה, כתיב כי ה' הוא אלהים, והכופרים אומרים ח"ו שיש פועל טוב ופועל רע, אמנם אנחנו מאמינים בני מאמינים כי השי"ת הוא יחיד ומיוחד, והשינוי אשר נעשה למטה הוא מפאת המקבלים, כאשר האריכו בזה חכמי האמת וחכמי המחקר, וזה ה' שהוא מדת הרחמים הוא אלהים במדת הדין, והשינוי נעשה למטה מפאת המקבלים, וזה הכוונה שהראה עצמו על הים כגבור מלחמה, ר"ל שפעל דינים במצרים, ובמ"ת הראה עצמו כזקן מלא רחמים, ר"ל שהראה לעמו ישראל רוב חסד ורחמים, ומשום זה יכול ח"ו לבוא לידי טעות, ובשביל זה נתיראת היתה אסתר שלא יבוא ח"ו לידי כפירה, ונודע כי זה דרך הצדיקים, שכשרואים איזה חטא בדורם הם מתאמצים את עצמם ורואים לתקן אותו החטא עצמו, וזה כוונת המדרש הנ"ל אלי בים, אלי בסיני, כי המזמור הזה אמרה אסתר ברוה"ק בשביל כנ"י הקדושה. אמרה אלי בים ואלי בסיני, כי הוא אחד יחיד ומיוחד הוא אלי בים הוא אלי בסיני. וזה נכון

בילקוט אסתר רמז תתרנ"ד, וכל עבדי המלך וגו' למה היו משתחוים לו, יש אומרים ע"ז ניתן בכליו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו אם ישתחוה לי נמצא עובד ע"ז לכך נאמר ומרדכי לא יכרע, ד"א אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע הזה שאני טוען סגנון של מלך שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מיניה שכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, לכך נאמר לא יכרע. והמדרש הזה צריך ביאור למאי דייקי שכינה השרויה על כתפי. ויראה לפרש בטוב טעם בס"ד דהנה במדרש מגלת אסתר איתא בזה הלשון, רבי לוי אמר א"ל מרדכי משה רבינו הזהיר לנו בתורה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, ורשע זה עושה עצמו ע"ז, ישעיה הזהירנו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא עוד שאני איסגרטין של הקב"ה שכל השבטים נולדו בח"ל וזקני נולד בארץ ישראל, אמרון ליה ונימר ליה מיד ויגידו להמן וגו', אמר לון המן זקינו הלא השתחוה לזקני הדא הוא דכתיב ותגשן השפחות וגו' אחר נגש יוסף ורחל וישתחוו, היתיב ועדיין לא נולד בנימין אמרין ליה כו', הדא הוא דכתיב ויגידו להמן עכ"ל המדרש. ולכאורה יש לומר טעם אחר מה שהשתחוה זקינו לזקינו, והוא דבזוה"ק מקשה באמת למה השתחוה יעקב אבינו לעשו הלא כתיב לא תשתחוה לאל אחר ועשו הרשע שורש ע"ז, ותירץ הזוה"ק דכתיב והוא עבר לפניהם, דהיינו שהשכינה היתה הולכת לפניו והוא היה משתחוה להשכינה. וראיתי שהביאו בשם מגלה עמוקות, שיש בחינת בין הצדיקים, דהיינו שיש צדיקים שמעלתם גדלה עד מאוד דהיינו שהשכינה הולכת לפניהם, וכמו שמצינו גבי יעקב שנאמר והוא עבר לפניהם דהיינו שהשכינה היתה הולכת לפניהם, ויש צדיקים אשר אינם זוכים למעלה גדולה כ"כ להיות השכינה הולכת לפניהם, רק השכינה הולכת אחריהם, וכמו שמצינו גבי בנימין שנאמר ובין כתפיו שכן, דהיינו שזכה שהשכינה היתה שרויה על כתפיו מאחוריו, ולע"ל אנחנו נזכה שהשכינה תהיה הולכת לפנינו ולאחרינו, שנאמר לא בחפזון תצאו וגו' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל, דהיינו שהשכינה תהיה מהלכת לפנינו ולאחרינו. ונמצא