נחלי מים קעה

חדא על המכה, ואחת מה שמכוסה מעלת החכם הצדיק, וזה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, אצל העם מוסתר בינת נבוניו ואינם מבינים מעלת החכם

ועוד נראה לפרש המדרש הנ"ל, וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, ע"פ מה שאמרו חז"ל באגדת ואלו מגלחין (כ"ה:) א"ל רב אשי לבר קיפוק ההוא יומא מאי אמרת, א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר, לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי הרקק, בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים קטנים, א"ל בר אבין ח"ו דחכה ושלהבת בצדיקי אמינא, אלא מאי אמרת, אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה שהיא למנוחה ואנו לאנחה. חלש דעתיה עלייהו ואתהפוך כרעייהו ההוא יומא לא אתו לאספודיה, והיינו דאמר רב אשי לא בר אבין חליץ ולאו בר קיפוק חליץ. ועיין מהרש"א בחד"א דמשמע דח"ו יכלה כשלהבת וכאבידה, ואינו כן כי הצדיק יש לו השארת הנפש לעוה"ב, והא דכתיב הצדיק אבד היינו לדורו, אבל לאבידה משמע שהוא גופא דבר הנאבד, ולכן נענשו דאתהפוך כרעייהו שלא יהיו ראויים לחלוץ כדמסיק, כי היבום והחליצה מורים על השארת הנפש כידוע ליודעים. ואנכי פירשתי ענין העונש ע"פ מה שפירש אא"ז הגאון מו"ה אליעזר ז"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם בספרו מעשה רוקח, על מה שסיים מס' יבמות במאמר ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, דמה שייכות מאמר זה במס' זו, ופירש ע"פ מאמר זוה"ק בפ' וישב (דף קפ"ז) וזה לשונו הקדוש, רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלים ואשתדל באורייתא יומי ולילי ולא זכה לבני מה אינון לעלמא דאתי, אמר ליה רב יוסי עובדיה ואורייתיה קא מגינין עליה לההוא עלמא כו' עד איתתיה בעי ליבומי או לא וכו', ותמצית הדבר ת"ח שמת בלא בנים מצד עצמו לא היה צריך יבום שתורתו ומעשיו הטובים מגינים עליו וזוכה למקומו בעוה"ב, ואפשר שנכלל בדברי קדשו שהתלמידים שמעמיד הם נקראים בנים שלו כידוע, אך מ"מ אשתו מתייבמת, וזה היבום מועיל לאחרים מי שמת בלא בנים ולא היה לו אח ליבם את אשתו ולא זכה לעלמא דאתי, וע"י יבום זה של אשת ת"ח יש לו תיקון. ובזה מבואר מאוד המאמר בסיום המסכת ת"ח מרבים שלום בעולם, כלומר ת"ח שמת ואשתו מתייבמת מרבים לאחרים שלום בעוה"ב, אבל הוא בעצמו א"צ ליבום שנאמר וכל בניך למודי ה' הרי דיש לו בנים הרבה כל התלמידים שהעמיד. ולפ"ז יש לפרש הענין כי בודאי ר"א צדיק גדול בדורו והוא שסידר הש"ס בודאי הוא במדרגה גדולה אף אם היה מת בלא בנים לא היתה אשתו זקוקה ליבום וחליצה מצד עצמו, רק המה הקטינו שבחו, ולפי שבח שלהם לא היה במדרגה גדולה כ"כ, כי אם היה מת בלא בנים היתה צריכה אשתו ליבום וחליצה, ולזה נענשו דאתהפוך כרעייהו דאינם ראויים לחליצה ויבום, מצד שהקטינו מעלת רב אשי, כי חלילה אם מת בלא בנים היה צריך מצד עצמו חליצה ויבום

ועכ"פ חזינן בדברי הש"ס שנענשו מה שדימו הצדיק לאבידה, וכפירוש מהרש"א דח"ו נאבד גוף הדבר, ולא כן הוא דהצדיק אבד לדורו אבד ויש לו השארת הנפש, וזה כוונת המדרש הנ"ל וכ"כ למה עונש גדול בסילוקן של צדיקים דכתיב ביה תרי הפלאות, וע"ז השיב המדרש ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, הכוונה שהמה מדמים מיתת הצדיק לאבידה וזהו ואבדה חכמת חכמיו, אבל האמת לא כן הוא, רק בינת נבוניו תסתתר, רק שהוא מוסתר מאצלנו אבל בכל מקום שהוא מרגלית הוא, רק בעוה"ר אנחנו לא זכינו לאורו והוא מוסתר אצלנו. ולזה דימה העונש בתרתי הפלאות, חדא קאי על גוף המכה נקרא פלא כמו והפלא ה' את מכותך, והשני הפירוש פלא לשון מופלא ומכוסה כמו כי יפלא וכו' וקאי על הצדיק שהוא רק בחינת שהוא נסתר מאצלנו ולא ח"ו כאבידה

והעולה לנו מכל זה דבודאי מיתת צדיקים מכפרת, אמנם רק כשעושים תשובה כאשר הצדיקים נתפסים בעון הדור, וכ"א תולה כי בעונו מת הצדיק ומעורר לבו לתשובה, ומיחל לחסדי ה' כי יכפרו לו עונותיו, ואז טוב לו ומיתת הצדיקים מכפרת על הדור ונשמתו עולה מעלה מעלה

אחינו בני ישראל כמה יש לנו להתאונן ולבכות על מות הצדיק הזה, הרב ר' שמואל פושזיצער אשר היה מגין בעדנו כל ימי חייתו. ולספר בשבחו כח מי יכיל, אך מקצת שבחו אספר, כדי לעורר לבנו על אבידת הצדיק הזה. הוא היה