נחלי מים קעד

חז"ל בב"ק פרק הכונס, אמר רב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאת בזמן שהקוצים מצויים לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר ונאכל גדיש, ואכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל גדיש כבר. תני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים, ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע, בכי רב יוסף כולי האי לאין דומים, א"ל אביי טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב מפני הרעה נאסף הצדיק. הרי מבואר דמיתת צדיקים אינו טוב לעולם דמדמי לה פורענות. אמנם להבין הענין, נקדים מדרש איכה. כד דמך ר' יוסי ממלחיא סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא, וסליק עמהון ר' יצחק, והוה תמן חד סב בעי למיעול ומיפתח עלוי ולא שבקוניה, אמר ליה ר' יצחק פסאקא קדם אילין אריותא דאורייתא את פתח פומך, אמר להו ר"י שבקוניה דהוא גבר סב ייעול וישתבח באתריה, עאל ופתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות חסר ב' שבמשנה תורה ומחורבן בית המקדש, בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותך, ובחורבן בית המקדש כתיב ותרד פלאים, אבל בסילוקן של צדיקים כתיב לכן כה אמר ה' הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא, וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. והמדרש הזה אין לו הבנה כלל, דפריך וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו וכו' מה חידש בזה המדרש. אמנם הנלע"ד לבאר המדרש על נכון, דהמדרש גופיה מפרש מהו ענין שתי הפלאות, והנראה דכבר חקרנו בזה, דכמה דוכתי מבואר דמיתת צדיקים מכפרים כמו קרבנות, ואסתלק דינא מעלמא, ובכמה דוכתי מבואר דמיתת צדיקים היא פורענות. אמנם הענין דבודאי כשהצדיק מת וכל העם מתעוררין לבם לתשובה, וכ"א תולה כי בעונו נתפס הצדיק כאשר באמת הצדיקים נתפסים בעון הדור באמת מיתת צדיקים טיבותא הוא לגבי העולם, וגם לצדיק גופיה אף שאחר פטירתו אינו יכול לסגל עוד תורה ומע"ט כאשר בהיותו בחיים חייתו, עכ"ז כאשר העם מתעוררים לתשובה בשביל פטירת הצדיק, גם נפש הצדיק עולה מעלה מעלה ממדרגה למדרגה, בשביל שמזכה נשמת הצדיק כ"א בתשובתו אשר עושה בשביל פטירתו, ומצינו שצדיקים מסרו עצמם למיתה בשביל ישראל כמו רעיא מהימנא משה רבינו ע"ה, שאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ומסר עצמו למיתה, ובמדרש רבה פ' כי תבוא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא, ואם סלח נא אתה מבקש לקיים, בטל אעברה נא, אמר ר' יהושע בן לוי כיון ששמע משה רבינו כך אמר לפניו רבש"ע ימות משה ומאה כיוצא בו ולא תנזק צפרנו של אחד מהם, הרי זה דרך הצדיקים כאשר רואים טובת ישראל לא חששו כלל על חייהם וכלא נחשבו נגד טובת ישראל, וכאשר השיב משה רבינו ע"ה ימות משה וכיוצא בו ואל תנזק צפרנו של אחד מהם, ובאמת על זה האופן מיתת צדיקים מכפרת ואסתלק דינא מעלמא, אמנם אם ח"ו אינם משימים לב על מיתת הצדיק, וכל אחד פונה לדרכו ואינו חושב כי בעונו נתפס הצדיק, וממילא אינם משימים לבם לעשות תשובה בודאי מיתת צדיקים הוא פורענותא לעלמא, וגם לצדיק גופיה ההעדר רע שאינו יכול לסגל עוד תורה ומע"ט, והעם לא התעורר לבם לתשובה בשביל פטירת הצדיק, וזה מרומז ג"כ במשנה דסנהדרין שמיתות של צדיקים רע להם ורע לעולם, הכוונה כאשר המיתה רע להם שהעם אינם מתעוררים בתשובה בשביל העדרו, ואז רע לו מאחר שאינו יכול לסגל תור ומע"ט, ואינו יכול לעלות למדרגה יותר גדולה והעם לא התעוררו בתשובה בשביל העדרו וממילא רע לעולם שאינו מכפר על העם, ואדרבה מתעורר פורענותא לעלמא

וזה כוונת המדרש הנ"ל וכ"כ למה, ר"ל מה ענין שתי הפלאות ובעבור מה העונש כ"כ, וע"ז השיב המדרש ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר, הכוונה כאשר אבדו החכמים אינם משימים לב כלל על אבידת החכמים כאשר לא ידעו ולא השגיחו במעלת החכם והצדיק, וזה בינת נבוניו תסתתר, הכוונה שאל העם מסתתר בינת נבוניו, ואינם משגיחים במעלתו הנפלאה, ולכן נקרא שתי הפלאות, דהפלאה אחת מיקרי גוף הפורענות וזה מקרי פלא כמו והפלא ה' את מכותך, ופלא השני מקרי מכוסה כי מכוסה ממנו הדבר כמו כי יפלא ממך דבר דהפירוש נעלם, וזה ענין שתי פלאות,