נחלי מים קעג

לידי עבירות ומעשים רעים אני רואה צדיק אחד שבהם ומכריע עליהם שהוא יכול לומר למדה"ד די אני נוטלו ומכפר עליהם, עכ"ל. ולהבין דברי המדרש מה דמדייק צדיק אחד ולא קאמר סתם צדיק שבהם, וגם מה דמדייק שהוא יכול לומר למדה"ד די, נראה דהענין דמיתת צדיקים מכפרת ממש כמו קרבנות שהיו מקריבין בזמן בית המקדש.) והענין מבואר בכמה דוכתי במדרש חז"ל, והביאו גם רש"י ז"ל דלמה נסמכה פ' מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת, ואיתא בזוה"ק ח"ג (דף נ"ו ע"ב), פתחו ואמרו בכל זימנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקיא מכפרא על חובי דרא, ועל דא פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורי קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל, אמר קוב"ה איתעסקו במיתתהון דצדיקיא אילין ויתחשב לכו כאילו אתון מקרבין קורבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו, דתנינן כל זימנא דישראל יהון בגלותא ולא יקרבו קרבנין בהאי יומא ואינון תרי שעירין לא יכלין לקרבא יהא להו דוכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו עכ"ל זוה"ק. והנה גרסינן במגילה פ"ד שאל רע"ק את ר' נחוניא הגדול א"ל במה הארכת ימים, אתו גווזאי וקא מחו ליה סליק ויתיב ארישא דדיקלא, אמר ליה רבי אם נאמר כבש למה נאמר אחד, אמר להו צורבא מרבנן הוא. שבקוהו א"ל אחד מיוחד שבעדרו, א"ל מימי לא קבלתי מתנות דכתיב ושונא מתנות יחיה, ולא עמדתי על מדותי דאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שהוא עובר על פשע עכ"ל. ולהבין מה דמדייק בזה הלשון צורבא מרבנן הוא שבקוהו נראה ע"פ מה שאמרו פ"ק דחגיגה רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי ויש נספה בלא משפט, אמר ומי איכא דאזיל בלא זמניה, אין כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מה"מ, אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשיא, אזל אייתי מרים מגדלא דרדקי, א"ל אנא מרים מגדלא שער נשיא אמרי, א"ל אי הכי אהדרה, א"ל הואיל ואייתיתה תהוי למנינא, ואלא היכי יכלת לה, הות נקיטא מתארא וקא מחריא תנורא שקלתה אותבתה אגבא דכרעא קדחה איתרע מזלה ואייתיתה. א"ל רב ביבי בר אביי אית לכו רשותא למיעבד הכי, א"ל ולא כתיב ויש נספה בלא משפט, א"ל ולא כתיב דור הולך ודור בא, א"ל דרעינא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה, סוף סוף שני מאי עבדת להו, א"ל אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה (שאינו עומד על מדותיו) מוסיפנא להו עכ"ל, הרי מוכח דתרווייהו בעינן שיהא צורבא מרבנן ויהיה מעביר על מדותיו אז מוסיפין לו מהני שנין, ולזה בתחלה שלא היה יודע כי רע"ק צורבא מרבנן לא רצה להגיד לו מדותיו כי לא יועיל לו לאריכת ימים במה שאמר ולא עמדתי על מדותי כי זה יועיל דוקא לצורבא מרבנן להיות לו אריכות ימים, ואחר שראה כי צורבא מרבנן הוא, אמר שבקוהו כי בודאי תועיל לו מדותיו כי צורבא מרבנן דמעביר במיליה מוספין ליה. וזה דמדייק המדרש צדיק אחד ר"ל אחד מיוחד שבעדרו כמו קרבנות התמידין הקריבו מהמובחר שבעדרו, כמו כן מיתת הצדיק שהיא מכפרת על הדור לוקח הקב"ה המבחר שבהם שיהיה דוגמת קרבן התמיד, וזה דמסיים שיכול לומר למדה"ד די. ונראה הכוונה ג"כ בזה ע"פ מה שאמרו חז"ל בסוף אגדת מנחות תניא אמר ר' שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא לה', שלא ליתן פתחון פה לבעה"ד לחלוק. ועיין בחד"א, וברמב"ן על התורה פרשת ויקרא מבואר הענין היטב כי עיקר הקרבן לשם המיוחד לבדו ברוך הוא וברוך שמו ונראה מה דמדייק שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק, נראה דמדייק כן דשם אל מצינו שהוא חסד כמו חסד אל כל היום, ומצינו שהוא דין כמו אל זועם בכל יום, א"כ היה יכול לכתוב בפרשת קרבנות שם אל למדה"ר, אך כיון שיש אל שהוא ג"כ מדה"ד לא רצה ליתן פתחון פה לבע"ד לחלוק שהכוונה לאל שהוא מדה"ד, וזה דמדייק הש"ס שיכול לומר למדת הדין די ר"ל דמיתת צדיקים מועיל יותר מקרבנות שאפילו למדת הדין יכול לומר די, והבן

אמנם צריך להתבונן דמאמרם שהבאנו משמע דמיתת צדיקים היא תועלת לעולם דמכפר על חובייהו, ובהדיא מבואר בזוה"ק דכל זימנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא, ולא כן משמע מכמה מאמרים דדרשו חז"ל מכה אשר לא כתובה זו מיתת צדיקים, ומבואר באגדת