נחלי מים קסח

יער, תשת חושך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה, בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיות שביער, תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון, תזרח השמש לצדיקים ויאספו רשעים לגיהנם, ואל מעונותם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו, יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרם, ועבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב. וזה הכוונה ג"כ ובמותם לא נפרדו שהשלימו עבודתם עדי ערב. כמו כן רבינו ז"ל שספרו האנשים שהיו בעת חליו כי עד הרגע האחרון לא סר מאהבת השי"ת, ובירך על כל דבר הניתן לתוך פיו ברכה הראויה, וכמו כן בזקנתו לא סר מכל הנהגתו מעודו וכל החומרות שהחמיר על עצמו הכל היה נוהג ג"כ בימי זקנתו, והגם שהיה כבד עליו, כמו לטבול בכל יום במקוה בעת הקור לא פנה לבו כי אם למען אהבת השי"ת ויראתו אשר היה חופף עליו כל היום. אוי לנו על שברנו כי נתקיים בנו לעת מרפא והנה בעתה. וכוונתי שרבינו ז"ל נעדר מאתנו אחר שבת נחמו, והנה חז"ל קבעו לנו שבת נחמו וכל שית דנחמתא כדי להתנחם על מה שהתאבלנו עתה על חורבן בית המקדש, ואיתא במדרשים דלולא נחמות הנביאים לא היה ישראל יכולים לקבל ח"ו הצרות, זולת כשבאים לבית המדרש וקורין נחמות הנביאים המה מתנחמים, כי ישראל מאמינים בני מאמינים על הנחמות, ואנחנו קראנו באותה השבת הפטרת נחמו עמי להתנחם על חורבן בהמ"ק, וקרה לנו שברון יותר מחורבן בית המקדש הוא פטירת רבינו החסיד ז"ל, וכמו דאיתא במדרש איכה דמיתת צדיקים גדול יותר מחורבן בית המקדש דבחורבן בהמ"ק כתיב והפלא וכו' ובמיתת הצדיקים כתיב הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא. אוי לנו כי גדול כים שברנו. רבנים, חכמי התורה, התאבלו על שברכם, כי יקרה לכם ספק בדין את מי תשאלו, כידוע שהוא היה עושה שלום בין חכמי התורה כשנחלקו בדין, ורבינו ז"ל כאשר היה אומר הכרעתו היו סרים למשמעתו וקיימו וקבלו עליהם ככל היוצא מפיו כן יקום. ושמעתי לפרש הפסוק במגלת אסתר וכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים, לרמז על גדול הדור שנפטר מן העולם, כי הגם שבעת הסתלקותו אין מרגישים עדיין כל כך ההעדר הגדול הזה, אכן בבואנו לידי איזה ספק אשר אין בכחנו לבררו אזי מזכירים את הגדול כי אילו היה בחיים חייתו היה מברר הספק הזה, וכמ"ש תלמידי רב נח נפשיה וברכת מזוני לא גמרינן, וזה הכוונה בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע ר"ל דבר מלכו של עולם ודתו היינו כי יפלא דבר בדתו ואין אנחנו יודעים הדין אזי מזכירים הגדול הנ"ל ונעשה אבל גדול ליהודים, השי"ת יהפך אבלנו לששון ולשמחה. עניים אביונים התאבלו, מי ירחם עליכם, אשר הוא היה אב ליתומים ודין אלמנות והשגיח על כל איש להמציא לו די מחסורו בין בממונו בין בגופו, וגם עניים בני טובים אשר התביישו לקבל צדקה, היו גולין את אוזן רבינו החסיד ז"ל והיה ממלא כל משאלותם לטובה. והנה ענין ההספד לגאון וחסיד עיקר התועלת להתעורר כל אחד לתשובה כאשר מספרים רוב מעלותיו כ"א מתעורר בתשובה בראותו שעתה חסר מאתנו כל זאת וגם שזכות הצדיקים היה מגין עלינו ועתה אין מי להגן הוא מתעורר בתשובה כדאיתא בסנהדרין ל"ז גבי בריוני דהדרי בתשובה כשמת רבי זירא אמרו עד האידנא הוה קטינא חריך שקי דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדי תשובה

בכן אחינו בנ"י קומו נא ונזרזה איש את אחיו ולחזק ידים רפות ולקבל עלינו לילך בעקבותיו ולדרוך בדרכו דרך הקודש, אף ששכלו ודעתו היה רחב למאוד עכ"ז ראוי לכל איש לקבל שמץ מנהו עליו הן בדרכי הצדקה הן ביראת חטאו הן בענוה, ובזכות זה גם נפש אדמו"ר יתעלה מעלה מעלה

עוד מצאתי ענין נפלא מה שיוצא תועלת רב בהספד צדיק וחסיד, מה שגלה המגיד להגאון ב"י וז"ל המגיד בפ' שמות וימת יוסף וכל אחיו וגו' ובני ישראל פרו וישרצו וכו' והכא רמז דאוליפתיך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתליק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטילאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגביה וכד מספדין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מילין, ועי"כ הוא סלקא בדרגין עילאין והנך נפשין אוף הכי מתעטפין בהנך מילין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלון וכל חדא וחדא גזרה עלה בההיא שעתא בהי דוכתא יתגלגלון ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים