נחלי מים קסז

אשר קטן וגדול אליו דרשו והיה מקבל את כל אדם בספ"י וכל אדם היה שמח על שיחתו הנעימה והטהורה והיה משמח לב כל אדם ומפיג צער כל אדם. וזהירותו ביראת חטאו אין לשער ולספר אשר ממש היה קדוש מבטן ובילה מרבית ימיו בתענית וסגופים, ובכל יום ויום היה מטהר עצמו במקוה, טהרה, ואחר חצות לילה קם כארי לעבודת בוראו, וגודל פזרון צדקתו ידוע ומפורסם והחיה נפשות רבות בצינעא. ובעוה"ר כמה נסיונות עברו עליו מנעוריו עד יום פטירתו והכל קיבל באהבה ובשמחה להשלים רצון קונו. אוי לנו על שברנו מי ירפא לנו ומי יתפלל בעדנו, וכל איש אשר ח"ו היה בצרה בלכתו לדרוש את רבינו ז"ל מיד קם והתפלל עליו ונתן נפשו עליו, וכמעט על כל אחד מישראל נתן נפשו כאילו הוא בנו יחידו מרוב אהבתו לה' יתב' וישראל עמו, וראוי לומר עליו מה שאמר אלישע הנביא בהסתלקות רבו אליהו ז"ל ככתוב ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, וכדתרגם יונתן רבי רבי דטב להון לישראל בצלותיה מרתיכין ופרשין, כך רבינו היה לנו כחומה בתפלתו הנקיה להגן עלינו

בשמואל (ב' א') ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יהונתן בנו, ויאמר ללמד בני יהודה קשת, הנה כתובה על ספר הישר, ועיין פירוש רש"י ז"ל. ולדרכנו יש לומר בפירושו דהנה בהיות שאול ויהונתן בחיים חייתם זכותם היה גדול מאוד ולא היו צריכים לקשת כי זכותם היה מגין, ומה שאמר הנה כתובה על ספר הישר יש לומר ולכוין במה שנאמר שאמר יעקב אבינו ליוסף ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, ותרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי, והיינו כוונת דוד המלך ע"ה בקינתו, שמתחלה לא היו צריכין לקשת כי תפלתם וזכותם היו במקום הקשת, ועכשיו שמת שאול ויהונתן בנו צריכין לקשת במקום תפלה כי אין מי להגן בעדנו ואמר עוד הצבי ישראל על במותיך חלל, ושמעתי לפרש ממורנו הגאון זצ"ל אשר אנחנו עסוקים בהספדו דהכוונה הכי, בהיות שאול היה עניו מאוד כידוע כי היה נחבא אל הכלים ואת דבר המלוכה לא הגיד עד שמחמת רוב ענותנותו היה נענש וכמאחז"ל למה לא נתקיים מלכות שאול שלא הקפיד על כבודו, ועכ"פ היה עניו למאוד אף ברוב גדולתו, וזה הכוונה הצבי ישראל קאי על שאול שהיה צביונן של ישראל, ואמר על במותיך חלל ר"ל אף בעת שהיית במעלה העליונה במאוד וזהו על במותיך, מ"מ היית חלל דהיינו שהיה לבו נשבר בקרבו מאוד וכמאמר הכתוב ולבי חלל בקרבי שדרשו חז"ל על שבירת יצה"ר, וכמו כן שאול בעת רוב גבהו היה לבו נשבר למאוד. וכמו כן אדוננו מו"ר ז"ל אשר היה גדול במאוד בכל העולם ושמו היה הולך מסוף העולם ועד סופו, עם כל זה היה עניו מאוד ולבו היה שבור בקרבו כידוע לכל מכיריו, ואמר עוד דוד המלך ע"ה בקינתו שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו ומאריות גברו, ופירש רש"י לעשות רצון קונם, ויש לפרש כמו כן תחלת המקרא הנאהבים והנעימים בחייהם, היינו שהיו דבוקים בהקב"ה והיו נאהבים ונעימים עליו, וגם במותם לא נפרדו מאהבת השי"ת, וכדאיתא במדרש פ' אמור שהיה הקב"ה משתעשע בו ואומר ראו בריה שבראתי בעולמי, בעת שהשיב לו שמואל הנביא כאשר העלתו בעלת האוב, ואמר לו הנה לא שמעת בקול ה' אלהיך ולא עשית חרון אפו בעמלק ויתן ה' גם את ישראל עמך ביד פלשתים, ואמר לו ואין מיערק, אמר לג אי מערקת את משתזיב, ואם אתה מקבל עליך מדת הדין מחר אתה ובניך עמי, מהו עמי אמר ר' יוחנן עמי במחיצתי, כיון ששמע דברי שמואל נתירא שנאמר וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה ויירא מאוד מפני שמואל, אמרו לו אבנר ועמשא מה אמר לך שמואל, אמר להם אמר לי למחר אני נחית לקרבא ונצח ולא עוד, אלא בניך מתמנין רברבין, נטל שלשה בניו ויצא למלחמה, אמר ר"ל באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם בואו וראו בריה שבראתי בעולמי בנוהג שבעולם אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית עין וזה יוצא למלחמה ויודע שיהרג ונוטל בניו עמו ושמת על מדת הדין שפוגעת בו. וזה הכוונה הנאהבים והנעימים בחייהם שהיו דבוקים בהקב"ה והיו נאהבים ונעימים עליו, וגם במותם לא נפרדו הגם שהיה יודע שאול שיהרג לא היה נפרד מאהבת הקב"ה והיה שמח על מדת הדין. ויש לפרש עוד ובמותם לא נפרדו ע"פ מה שדרשו חז"ל בריש השוכר את הפועלים, תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו