נחלי מים קסה

לזה וכדאיתא בש"ס כמה פעמים פתח עליה ההוא ספדנא. ועם כל זה למען אהבת הצדיקים האלה נתעוררתי לזה וכמצוה מפי חכמינו ז"ל שלא להתעצל בהספדן של ת"ח

במס' מגילה י"א. בפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם. במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים שהעמדתי להם דניאל חמ"ו, ולא געלתים בימי אנטיוכוס שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו ומתתיהו כהן גדול, לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם בימי רומיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי הדורות, כי אני ה' אלהיהם לעתיד לבוא שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. וכבר עמד בזה מהרש"א בחד"א דלא חשיב כסדר הגליות, גם באמת צריך להבין דברי חז"ל היכא רמיזא בכל תיבה דזה קאי על זה וזה קאי על זה. והנלע"ד. להבין דברי חכמים וחידותם, דלא מאסתים יותר מכוון דקאי על דניאל חנניה מישאל ועזריה, והוא דבמדרש שה"ש איתא דבאו לדניאל וא"ל מה אתה אומר לנו נסגוד או לא, אמר להם הנה הנביא לפניכם לכו אצלו, הלכו להם מיד אצל יחזקאל אמרו לו כמו שאמרו לדניאל נסגוד או לא, אמר להם כבר מקובל אני מישעיה רבי חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, אמרו לו מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא, אמר לון ומה אתון אמרין, אמרי ליה אנן בעינן דניתן בו פגם דנהוי תמן ולא נסגוד ליה בגין דיהון אמרין הדין צלמא כל אומיא סגידו ליה לבר מישראל. אמר להם אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הה"ד באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני ומי היו אלו חמ"ו, אמר לפני הקב"ה רבש"ע חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים אתה עליהם או לא, אמר לו אני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם הלדרוש אותי אתם באים, מאחר שגרמתם לי להחריב את ביתי ולשרוף את היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני, חי אני אם אדרש לכם, באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו, ואמר ווי לשונאי ישראל, אבדה שארית יהודה שלא נשתייר מיהודה אלא אלו בלבד. ואיתא עוד במדרש שיחזקאל אמר להם שהקב"ה אינו מתקיים עליהם, ואמרו לו בין מתקיים בין אינו מתקיים אנו נותנים נפשותינו עליו על קדושת שמו יתברך, ואח"כ נגלה הקב"ה על יחזקאל ואמר להם שהוא מתקיים עליהם בודאי, אלא שבוק להון ולא תאמר להון מידי, כדי שימסרו ממש על קדושת שמי, ע"ש המדרש באריכות. וע"פ מדרש הנ"ל מיושב היטב דברי התוס' בפסחים (דף נ"ג ע"ב) דקאמר שם הש"ס עוד זו דרש תודוס איש רומי, מה ראו חמ"ו שמסרו עצמם על קדושת השם לתוך כבשן האש נשאו ק"ו בעצמם מצפרדעים, ומה צפרדעים שאינן מצווים על קדושת השם כתיב בהו ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובתנוריך ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל התנור בשעה שהתנור תם, אנו שמצווים על קדושת השם על אחת כמה וכמה. והקשו שם התוס' דהא הוה בפרהסיא ולכ"ע יהרג ואל יעבור, ופירשו בשם ר"י מה ראו חמ"ו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו שעשה דניאל כדאמרי' בחלק (צ"ג.) ג' היו באותה עצה. ומהרש"א בחד"א שם כתב דיש לגמגם בדבריהם דמדניאל ליכא ראיה דדניאל שבקו ליה לברוח כדאמר התם ונבוכדנצר אמר ניזיל דניאל מהכא דלא לימרו קלייה לאלהיה בנורא וכו' ודניאל נמי ברח מטעם דקאמר דלא ליקיים בי פסילי אלהיהם תשרפון באש כו'. ולפי מדרש הנ"ל דברי התוס' נכונים וברורים ומייסדים על דברי המדרש הנ"ל דבהדיא צוה יחזקאל להם לברוח, דקאמר להם חבי כמעט רגע וכו', עד שהשיבו בעצמם אנן בעינן דניהוי התם וניתן בו פגם שיאמרו כל האומות סגידו ליה לבר מישראל. ויש לבאר ענין הקל וחומר שנשאו מצפרדעים המבואר בגמ' פסחים הנ"ל, ע"פ מה דאיתא בתיקוני זוהר, שבעת שסיים דוד המלך ע"ה ספר תהלים זחה דעתו עליו על ריבוי השירות ותשבחות, עד שנזדמנה לו צפרדע אחת, ואמרה לו אנא לא שכיבנא יממא וליליא, ובכל עת ורגע אני אומר שירות ותשבחות, ולא עוד דאנא מסרית גרמאי לקדושת השם שנאמר ועלו ובאו בביתך וכו' ובתנוריך ובמשארותיך, מיד אמר דוד ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני. וע"פ יש לומר דחמ"ו שהיו מבני בניו של דוד כיוונו בזה לתקן מה שפגם במה שזחה דעתו עליו ונצחו הצפרדעים, והיינו דנקטו הקל וחומר מצפרדעים, לתקן חטא אבי אביהם במה שמסרו עצמם על קדושת השם. ולפ"ז י"ל דתיבת לא מאסתים