נחלי מים קסב

חכם, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר ולך תהיה צדקה, אבותי גנזו לעוה"ז ואני גנזתי לעוה"ב שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ולהבין המאמר הנפלא ע"פ פשוטו מה שחשבו כמה מעלות טובות במדת צדקה, נראה שהמה מיוסדים על דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מתנות עניים ה"ז וז"ל שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו (א) מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זו המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, וע"ז נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך. עוד שם בהלכות (ב) פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח שהרי זו מצוה לשמה כגון לשכת החשאים שהיתה במקדש שהיו הצדיקים נותנים בה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי, וקרוב לזה הנותן לתוך קופה של צדקה ולא יתן אדם לתוך קופה של צדקה אלא אם כן יודע שהממונה נאמן וחכם ויודע להנהיג כשורה כרבי חנינא בן תרדיון. (ג) פחות מזה שיודע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח, כגון גדולי החכמים שהיו הולכין בסתר ומשליכין המעות בפתחי העניים, וכזה ראוי לעשות ומעלה טובה היא אם אין הממונים בצדקה נוהגים כשורה. (ד) פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן, כגון גדולי החכמים שהיו צוררים המעות בסדיניהם ומפשילין לאחוריהם ובאים העניים ונוטלין כדי שלא יהיה להם בושה. (ה) פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל. (ו) פחות מזה שיתן לו אחר שישאל. (ז) פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות. (ח) פחות מזה שיתן לו בעצב. ע"כ דברי הרמב"ם ז"ל

ודרך אגב נראה ללמוד מדבריו במה שמחולקים האחרונים ז"ל ביו"ד הל' צדקה אם פדיון שבויים בכלל צדקה, ואם נדר לצדקה אם יכול לתת מזה לפדיון שבויים, לדעת מהרי"ק בתשובה דהנודר לצדקה אין פ"ש בכלל ואסור לשנות לפ"ש, והט"ז בסי' רנ"ו חולק ע"ז, והש"ך בסי' רנ"ב הסכים למהרי"ק. ולי נראה הוכחה ברורה מלשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל כדברי מהרי"ק דפ"ש אינו נכלל בלשון צדקה, דאל"כ תקשי להרמב"ם ז"ל דחשיב מעלות הצדקה וחשיב מעלה הראשונה שבכל המעלות, ואמאי לא חשיב פ"ש שהיא עולה על כולנה כדמוכח בש"ס דב"ב דף ח' דקאמר שם איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקי דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה ליהוו למצוה רבה, יתיב רב יוסף וקא מעיין בה מאי מצוה רבה, ומסיק מדתניא אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים, ש"מ פ"ש מצוה רבה היא. ואי נימא דמעלה הראשונה שחשב הרמב"ם היא יותר גדולה מפ"ש הו"ל לר"י ליתן באופן המעלה הראשונה, א"ו דפ"ש עדיפא מכולהו, וא"כ קשה על הרמב"ם ז"ל למה חישב מעלתו הראשונה ולא חישב קודם לה פ"ש שהיא יותר גדולה מכל המעלות, א"ו דפ"ש אינו נכלל בכלל צדקה והוא ז"ל לא חישב אלא מעלות הצדקה. וזה ראיה ברורה

ונחזור לעניננו. דהנה ענין מונבז המלך שרצה להפליג ולהגדיל מעלת הצדקה רצה לכלול כל אותן המעלות שחשב הרמב"ם ז"ל, והגם שהמעלה הראשונה היא יותר גדולה מכל המעלות, מ"מ לא בכל עת מזדמן לעשות כמעלה הראשונה כי לפעמים מזדמן ליתן צדקה באופני מעלות האחרות, לבד המעלה האחרונה הגרועה שכתב הרמב"ם ז"ל שיתן פחות מכ"צ בעצב, זה יש ביד האדם לעשות שלא בעצב רק בספ"י, בשלמא שאר מעלות לפעמים אין ביד האדם להיטיב ביותר אבל מליתן בעצב הוא תמיד ביד האדם להפך העצב לספ"י, ולכן השמיטו מלרמז עליו. ואמר אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, בא לרמז בזה המעלה הראשונה החשובה בכל המעלות, ולזה קאמר אני גנזתי למעלה, והכוונה כי בזה אנו מעוררים זכות אברהם אבינו ע"ה שכתוב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואמר צדק משמים נשקף לרמז על זכות אברהם אבינו ע"ה כדקאמר הש"ס (שבת קנ"ו) מאי דעתיך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח, ופירשו רש"י ומהרש"א בח"א דצדק הוא מזלו של אברהם אע"ה, ובב"ר פ' מ"ג איתא צדק יקראהו לרגלו שמזל צדק היה מאיר לו, ואיתא שם עוד, צדקה היתה צווחת אם אין אברהם מי יעשה אותה, והענין הפנימי מבואר יותר בדברי שערי אורה הובא בילקוט ראובני כי המדה הנ"ל צדק היתה הולכת עם א"א