נחלי מים קס

ממצרים היה ביום ה' כדאיתא בס"ע, ונמצא שעשרה בחודש היה שבת ולקח להם כל אחד שה לפסחו וקשר אותו בכרעי המטה, ושאלום המצרים למה זה לכם, והשיבום לשחטו לשם פסח במצות ה' עלינו והיו שניהם קהות על ששוחטין את אלהיהם ולא היו רשאים לומר להם דבר ועל שם אותו הנס קורין אותו שבת הגדול, ויומתק לפי דברינו שביארנו לעיל בדרוש י"א שבחינת דם על המשקוף הוא לעורר זכות אברהם [ע"ש באריכות] שהודיע את מלכותו לכל באי עולם, והודיע שהעולם מחודש והשי"ת הוא המחדש בכל יום מעשה בראשית, וביותר לפי הפייטן שאמר ולמה נתינת דמו על המשקוף ושתי המזוזות, שהם שלש מזבחות במקום רואין אותם לחזות, זכר שלש מזבחות של אב המון נרמזות, שבדן ובית אל ואלון מורה נחרזות. ואחשוב אני טעם נכון דלזה צוה מקחו מבעשור לעורר זכות אברהם אבינו שנתנסה בעשרה נסיונות, ולזה מכוון שם זה שבת הגדול כי בחינת גדול הוא מורה על בחינת אברהם כנודע. ולזה נראה לתרץ מה שהקשו הב"ח והט"ז למה דוקא לשבת שלפני הפסח קורין שבת הגדול ואין קורין אותו בעשירי לחדש יום הגדול, כי נראה לי שזכות שבת גורם ג"כ לזה, כי שבת מורה על חידוש העולם והמקיים שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ואיתא במדרש כי משה בחר להם יום השבת לנוח כי אמר לפרעה כלום יש עבד שאינו נח יום אחד בשבוע, ובחר להם משה יום השבת, ואח"ז כאשר אמר פרעה תכבד העבודה על האנשים צוה לעשות ביום השבת, וזה היום עשירי לחדש שלא יכלו המצרים לעשות להם, מסתמא שמרו שבת כהלכתו וזכות שניהם גורם להם להוציאם ממצרים, כי זכות שבת מורם על חידוש העולם ואברהם ג"כ הוא היה הראשון שהודיע חידוש העולם ומחדשו, ולזה דוקא בשבת קורין אותו שבת הגדול. והבן זה

במדרש פ' שמות ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך וגו' אמר ר' יהושע בן לוי משל למלך שהשיא את בתו ופסק לה מדינה ושפחה אחת מטרונית ונתן לה שפחה כושית, אמר לו חתנו לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי, כך אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים לא כך אמרת לי אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה, לא אנכי אמרת הוא שאמרת ואנכי אעלך גם עלה. ולא נמצא תשובת השי"ת ע"ז (עיין דרוש י"ג שהבאתי דברי זוה"ק פ' בשלח דף נ"ג באריכות דשם מבואר התשובה), והנה במדרש פ' בא מצאתי דברי המדרש הנ"ל באופן אחר קצת ונמצא תשובת השי"ת ע"ז, וז"ל המדרש פ' בא ד"א החדש הזה לכם הה"ד ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים. וזה שאמר הכתוב שלח אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך וכן כתיב תורת אמת היתה בפיהו, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, מלמד שלא היה מבקש לגאול את ישראל, אלא אמר להקב"ה מי אנכי וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם, ומי אנכי שאלך וכי אוציא את בני ישראל. מי הוא אותו שכתב בו דן אנכי שאתה משלחני לגואלן לא כך הבטחת לאברהם ואמרת לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, לא כך אמרת ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ולי אתה אומר, מי אנכי, אמר הקב"ה חייך אני יורד ומצילן, אשה אחת ירדה במצרים ובשבילה ירדתי והצלתי אותה אימתי בשעה שנטל פרעה לשרה שנאמר וינגע ה' את פרעה, ומה בשביל אחת ירדתי בשביל ס' רבוא אנשים וששים רבוא נשים וס' רבוא בנים אני יורד ומצילן, אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן ואח"כ אני מציל אותן, לכך כתיב שלח אורך ואמתך המה ינחוני, לכך אמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים עכ"ל המדרש. ונראה דגם המדרש הזה סובר דעיקר התגלות ישועת הקב"ה היה בים, הגם שבמצרים גופא היתה הכל ע"י השי"ת, אמנם בים נתגלה ישועת הקב"ה לעיני כל כמאמר ויושע ה' ביום ההוא (וכמו שהארכתי בדרוש י"ג הנ"ל), וזה שסיים המדרש ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים ולא מצינו כלל בתורה בעת יציאת מצרים שהיתה מרים עושה ע"כ איזו פעולה, רק בקריעת י"ס אמרה שירה

והנה בזוה"ק שהבאתי לעיל בדרוש י"ג דמבואר דישראל היה בפורקנא בעת קריעת י"ס, נמצא עוד דעות בזה, וז"ל הזוה"ק שם ר' חזקיה פתח ויוציאך בפניו דא אברהם דכתיב ויפול אברהם על פניו, ת"ח אברהם אמר הלבן מאה שנה יולד א"ל הקב"ה חייך את חמי כמה אוכלוסין וכמה חיילין נפקי ממך בשעתא דנפקו ישראל ממצרים כל אינון