נחלי מים קנט

מהני השלמה כיון שאינו עוסק בתפלה וכנ"ל. ואין להקשות נהי דלא מהני השלמה מ"מ יעלה תפלת נעילה לתפלת מנחה ויתפלל אח"כ תפלת ערבית, דז"א דהא מבואר בירושלמי, דרב סבר דיכול להתפלל תפלת נעילה בלילה א"כ לא יעלה לתפלת המנחה, ואף ליש מפרשים דיכול להשלים בלילה, ותחלת התפלה צריך להיות ביום, מ"מ בתפלת המנחה לא מהני גם באופן זה אלא צריך להשלים קודם צה"כ א"כ אינו יכול להיות עולה תפלת נעילה למנחה וקשה כנ"ל, א"ו הדין אמת דמשום השלמה לא נעשה החוב רק מ"מ הוא רשות, ולכן פריך הגמרא שפיר דנהי דתפלת נעילה אינה פוטרת את של ערבית מ"מ לא צריך להתפלל כיון דתפלת ערבית רשות. א"כ זכינו להוכיח מסוגיא דיומא ספקתנו דמשום השלמה לא נעשה חוב ואם יש מצוה עוברת אינו צריך להתפלל תפלת ערבית וגם השלמה ודוק היטב בזה

בא"ד וז"ל ומיהו אם איחר עד המנחה נראה דעבר זמנו בטל קרבנו כיון ששהה כ"כ ולאחר ב' תפלות לא מצינו שתיקנו חכמים לחזור ולהתפלל אם שכח ואפילו תפלה אחת אם ביטל במזיד לא יוכל לתקן ובסמוך קרי ליה מעוות לא יוכל לתקון עכ"ל. ודבריהם נפלאים ממני מאי ענין זה אצל היכא דביטל במזיד והיכא מדמו להו אהדדי. אמנם בעזהי"ת עמדתי על דבריהם ע"פ סוגיא דביצה (ט"ז ע"ב) גבי מעשה דההוא סמיא דאמר ליה שמואל פושע את לכ"ע שרי ולדידך אסור, וכתב הרא"ש טעמא משום כיון דחזינן דלא חרד על דברי חכמים דשכח ב' פעמים הוי כמזיד ולא יכול להוציא עם עירובי תבשילין של שמואל. והשתא מבואר דבריהם היטב דכוונתם כיון ששכח שתי פעמים להתפלל הרי חזינן דלא חרד על דברי חכמים והוי כמזיד כמו גבי מעשה דההוא סמיא, וזה שדקדקו בדבריהם ואפילו תפלה אחת אם ביטל במזיד וכו' א"כ ה"ה היכא ששכח שתי תפלות הוי כביטל במזיד וכיון שזכינו לזה נסתלק קושיית הצל"ח וס' שונה הלכות שהקשו לשיטת התוס' דמאי פריך הגמרא מברייתא מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל תפלת שחרית וערבית, לוקי באופן ששכח להתפלל שתי תפלות ע"ש שנדחקו בזה, ולענ"ד לק"מ לפמ"ש דהא עיקר טעמא ששכח שתי תפלות הוי כביטל במזיד וכיון דעדיין לא ידע לתרץ דמיירי כשביטל במזיד ה"ה דלא ידע לתרץ דמיירי ששכח שתי תפלות דהא זה נובע מביטל במזיד וממילא לתירוץ הש"ס נכלל ג"כ ששכח שתי תפלות דהוי כביטל במזיד ודו"ק

ע"ב גמרא ומפני מה אמרו תפלת הערב אין לה קבע שהרי איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. הקשו תר"י דהא לקמן פריך מאי אין לה קבע אילימא דאי בעי מצלי כוליה יומא ליתני תפלת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע כמ"ד תפלת ערבית רשות, ולפ"ז הכא בודאי הפירוש כל הלילה שהרי לא שייך הטעם לענין ת"ע רשות שהרי וכו' א"כ ליתני כל הלילה, ותירצו תר"י דבודאי נכלל בלשון אין לה קבע תרתי כל הלילה רק נקט בלשון קבע להשמיענו דתפלת ערב רשות, ובברייתא אף דהטעם שהרי איברים וכו' לא שייך אלא לענין כל הלילה מ"מ נקט הלשון אין לה קבע דאגב משמיענו דתפלת ערב רשות. ולענ"ד דחוק קצת דברי תר"י. לכן נ"ל דבאמת בברייתא ג"כ נכלל תרתי, דתפלת ערבית כל הלילה ורשות והטעם שהרי איברים וכו' שייך ג"כ לענין תפלת ערבית רשות, דהנה רש"י בריש מכילתין כתב דגם איברים ופדרים לא עשו סייג, והטעם משום דאיברים ופדרים אינו מעכב לכן לא עשו בזה סייג, והנה הטעם דתפלת ערבית רשות כתב רש"י בשבת ט' דמשום דכנגד איברים ופדרים נתקנו וכשם שאיברים ופדרים אינו מעכב כך תפלת ערבית אינו מעכב. והשתא יובן היטב לשון הברייתא מפני מה אמרו תפלת ערבית אין לה קבע דהיינו שהוא כל הלילה, והיא רשות, דנכלל תרתי בלשון אין לה קבע. וע"ז אמר שהרי איברים ופדרים קרבים והולכין כל הלילה דבזה יש טעם לשניהם דהיינו לענין שהוא כל הלילה משום דאיברים ופדרים קרבים כל הלילה ולענין שהוא רשות היינו משום דאיברים ופדרים אינו מעכב ומרמז בזה שאמר דקרבים כל הלילה ולא עשו סייג בזה משום דאינו מעכב להכי תפלת ערבית רשות דהוי כמו איברים ופדרים דאינו מעכב וזה נ"ל נכון ודו"ק

נראה לי לתת טעם נכון מה שקורין להשבת שלפני פסח, שבת הגדול, והטעם מבואר בטור לפי שנעשה נס גדול שפסח מצרים מקחו מבעשור כדכתיב בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, ופסח שיצאו ישראל