נחלי מים קנה

ולכן החמירו בק"ש של ערבית יותר, כנלע"ד ברור בפירושא דהך שמעתתא

עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלהינו משם ביד חזקה וכו'. כבר האריכו המפרשים לבאר שיהיה תשובה על שאלת הבן מה נשתנה. ולי נראה דהנה באמת קושיית הבן מה נשתנה צריך להתבונן, והלא כמה מצות צונו הבורא ית"ש כמו מצות סוכה מצות שופר בר"ה, ואינו שואל הבן מה נשתנה דכך היא מצות השי"ת עלינו. ונראה דעיקר שאלת הבן שאנחנו עושים דברים סותרים אהדדי, כי מצות מצה היא סימן חירות ע"ש שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם, וכן הסבה הוא סימן חירות, ומרור הוא סימן עבדות זכר לוימררו את חייהם בעבודה קשה, וביחוד להלל דס"ל דכורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד, ואמאי כיון דמרור מורה על עבדות ופסח ומצה מורה על חירות, וע"ז בא התשובה עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' משם ביד חזקה וכו'. ויובן היטב ע"פ דברי הזוה"ק פ' בא (דף ל"ו) וז"ל, תניא אמר ר' יוסי בההוא ממש דאשתכח דינא למצראי בההוא ממש אשתכח רחמי לישראל הה"ד וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, וכן תנא בכל אינון כתרין קדישין דלעילא כמה דאשתכח דינא אשתכח רחמי וכולא בשעתא חדא, תנא רבי חזקיה כתיב ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל, מאי ורפא ממה שנימולו צריכין רפואה, ותנא באותה שעה שנגפו מצראי באותה שעה נתרפאו ישראל וכו' עכ"ל. ועפ"ז אנו עושים דוגמא לגאולה שעברה עלינו שהיה בשעתא חדא דינא למצרים ורחמי לישראל ומזה ויוציאנו ה' משם ביד חזקה דהיינו רחמי לדידן ואצלם היה ביד חזקה, וכמו כן אנחנו עושים בבת אחת סימני עבדות וסימני חירות לדוגמת הגאולה של מעלה. וזה נכון בס"ד

עוד נראה לפרש לענ"ד המשך ההגדה הזאת, ונבאר הענין היטב מה שכבר חקרנו בזה בס"ד בפלוגתא דב"ז וחכמים (ברכות י"ב:) דב"ז ס"ל ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות וחכמים ס"ל ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח, ואנן קי"ל דמזכירים יצ"מ בלילות והלא יחיד ורבים הלכה כרבים, וכבר הארכנו בזה. ונלענ"ד ענין נכון מאוד, והוא דלחכמים דס"ל להביא לימות המשיח ממילא א"צ ריבוי על הלילות. ונראה לענ"ד דהנה פשטות הטעם שצונו השי"ת לזכור יצ"מ היינו שנזכור שהיינו עבדים לפרעה והקב"ה בידו החזקה הוציאנו משם וע"כ ראיתי מפרשים שכתבו הטעם דצריך ריבוי על לילות משום דהזכרת יציאת מצרים היה שנזכור שהיינו עבדים לו ובלילה הניחם פרעה לישן, ועיין בס' ישועות יעקב על א"ח כתב מזה, אמנם יש עוד טעם לענ"ד כי באמת עיקר קבלת התורה גרם יצ"מ וכמו שאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, ויסוד התורה בנויה על יצ"מ כי אז הוציאם הקב"ה מתחת מערכת השמים להיות לו לחלקו, וכבר האריך השל"ה הקדוש בזה דיסוד התורה בנויה על יצ"מ, ועיין בספרי מקמ"ח בפתיחא זעירא כתבתי מזה ג"כ, ולפ"ז יש לומר הטעם דצוה אותנו הבורא ית"ש לזכור יצ"מ כדי שלא נשכח התורה הקדושה אשר אנחנו דבוקים והיא מקור חיותנו ואחיזת נשמתנו כידוע, ולפ"ז י"ל דבהאי סברא פליגי ב"ז וחכמים, דבן זומא הקשה לחכמים וכי מזכירין יצ"מ לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה וגו', וחכמים השיבו לו לא שתעקר יצ"מ ממקומה אלא שתהא שיעבוד גליות עיקר ויצ"מ טפל לה, וי"ל דב"ז ס"ל הטעם דעיקר מה שצונו להזכיר יצ"מ משום דהיינו עבדים לפרעה ועכשיו הוציא ה' אותנו משם ביד חזקה א"כ ס"ל לב"ז כיון דלימות המשיח יהיו צרות האחרונות גדולות יותר, וכמו שאמרו שם משל למה"ד לאדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב, פגע בו ארי וניצול ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי, פגע בו נחש וניצול ממנו שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש, כך ישראל צרות האחרונות משכחות את הראשונות, ולפ"ז אין להזכיר יצ"מ לימות המשיח, משא"כ חכמים ס"ל הטעם דעיקר הזכרת יצ"מ הוא שגרם לנו קבלת התורה, ועי"ז אנחנו נתונים לחלקו של הקב"ה, א"כ אף לעתיד לבוא מחוייבים אנחנו להזכיר יצ"מ. כי התורה היא נצחית ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא ית"ש לעד, ובהכי תליא ג"כ מה דלב"ז צריך קרא על לילות כיון דלב"ז עיקר הטעם שנזכור שהיינו עבדים והוציאנו הקב"ה, א"כ