נחלי מים קנג

כשיטת הרי"ף ותר"י הנ"ל דלרבנן ביטל חובת ק"ש אחר דלא היה אנוס רק היכא דאתניס מודו רבנן דלא עשו סייג. אמנם יש לדקדק ברש"י דאם נימא דסבר כשיטת תר"י הנ"ל היאך כתב בד"ה כוותי ס"ל וחייבים אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, ואם נימא דסבר כתר"י הא כתבו תר"י בפירוש דאחר חצות שאסור לקרות ק"ש עם הברכות א"כ שפיר יש לגרוס מותרים דהנפקותא אם מותרים לקרות עם הברכות. אמנם לא קשה מידי דהא תר"י הקשו מ"ש מק"ש של שחרית דאחר שליש היום עבר זמנו ומ"מ מותר לקרות עם הברכות ותירצו דשאני ערבית כיון דמשום סייג עשו דמן הדין זמנו כל הלילה החמירו ביותר דאם מותר לקרות הברכות אחר חצות לא יאנוס עצמו בשינה ויאמר עדיין יש לו שהות, לכן החמירו חכמים דאחר חצות אסור לקרות ק"ש עם הברכות, ולפ"ז לק"מ, דשפיר י"ל דרש"י סבר כתר"י דהא הכא בלא"ה לא שייך סייג דהא היו אנוסים כמו שבארנו, רק עיקר שאלתם דשמא סברי רבנן דאחר חצות תו לא הוי זמן שכיבה א"כ היאך השיב להם ר"ג מותרים אתם לקרות אף אם נימא דרבנן סברי דאחר חצות תו לא הוי זמן שכיבה מ"מ מותרים לקרות ק"ש עם הברכות דמ"ש מק"ש של שחרית דהא לא מטעם סייג אסור אלא מטעם דתו לא הוי זמן שכיבה, לכן שפיר מוחק רש"י הגירסא ודו"ק

אמנם קשה לי טובא על הרי"ף דהא הרי"ף כתב לעיל בסוגיא דתרי רשב"י לא פליגי אהדדי והיכא דלא אנוס אסור לקרות אחר ע"ה, והיכא דאנוס יוצא י"ח ק"ש אחר שעלה ע"ה עד הנץ החמה, וכתב הרא"ש דלפ"ז צ"ל דבניו של ר"ג לא היו אנוסים אלא נמשך לבם אחר המשתה, ולפ"ז היאך יפרש הרי"ף הסוגיא כיון דלא חשבינן בניו של ר"ג לאנוסים אסור לקרות לרבנן לאחר חצות והיאך השיב ר"ג רבנן כוותי ס"ל וכו'. בשלמא על הרא"ש לא קשה לי, דאף דסבר כשיטת הרי"ף דהיכא דאנוס מותר לקרות אחר שעלה ע"ה ובניו של ר"ג לא היו אנוסים לא קשה, דהרא"ש לטעמיה דסבר דלר"ג מותר לאחרה לכתחלה, ולפי זה י"ל דלרבנן דסברי עד חצות היינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא י"ח ק"ש אף במזיד, ועל רש"י ג"כ לא קשה לי דדקדקנו לעיל מדבריו דסבר כשיטת הרי"ף ותר"י הנ"ל דלרבנן אחר חצות אינו יוצא י"ח ק"ש, י"ל דבניו של ר"ג היו אנוסים ולא שייך סייג כמו שביארנו לעיל, וסבר רש"י כדעת הרבה מפרשים דרשב"י קמא ובתרא פליגי אהדדי דלרשב"י קמא לא יצא י"ח ק"ש אחר שעלה ע"ה וי"ל דר"ג ס"ל כרשב"י קמא ולכך אמר אם עלה ע"ה וכו', אבל על הרי"ף צ"ע גדול כיון דאיהו מפרש דאף לר"ג אסור לאחרה אלא מוכרח לקרות מצה"כ ולפ"ז מוכרח דלרבנן אינו יוצא ידי חובת ק"ש אחר חצות ולפ"ז צ"ל דבניו של ר"ג היו אנוסים ולא שייך סייג, ולפ"ז קשה דאפילו לאחר ע"ה מותר לקרות כקושיית הרא"ש על הרי"ף ולא שייך תירוצו של הרא"ש דהא מוכרח לומר דבניו של ר"ג היו אנוסים, וצ"ע גדול לכאורה. ובדוחק יש ליישב דעת הרי"ף והוא דשלשה חלוקים יש, היכא דהוא מזיד גמור אסור לקרות לרבנן לאחר חצות ואינו יוצא י"ח ק"ש, אבל בשוגג יוצא ידי חובת ק"ש אף לרבנן דבשוגג ג"כ לא שייך סייג, אבל לקרות לאחר ע"ה צריך אונס גמור, ובניו של ר"ג נהי דלא היו אנוסים דנמשך לבם אחר המשתה מ"מ מזידים ג"כ לא הוו דהא מצוה לשמח חתן אלא נחשבו כשוגגים, ובזה א"ש הסוגיא לדעת הרי"ף, ודוחק הוא

אבל נראה לי לפרש הסוגיא בטוב טעם לדעת הרי"ף ולקיים ג"כ הגירסא מותרים שמחק רש"י, וכבר בארנו כוונת רש"י בזה כל הצורך, אמנם לפמ"ש הכ"מ בפ"א מהל' ק"ש דהביא שם דעת הסוברים דלא הפסיד הברכות כל היום וכתב שם יש מקשים מ"ט בשכבך דרשינן כל זמן שכיבה ובקומך דרשינן בשעה שבני אדם קמים דהיינו עד שלש שעות ולמה לא דרשינן כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום, ותירץ דאה"נ ומש"ה לא הפסיד הברכות ואם לא היה זמן ק"ש אמאי לא הפסיד הברכות דהא אינו זמן ק"ש אלא דחכמים עשוהו דעד שלש שעות הוי זמן ק"ש ותו לא הוי זמן ק"ש ולכך לא הפסיד הברכות ע"ש בכ"מ, והשתא א"ש הסוגיא ושפיר יש לקיים הגירסא מותרים דה"פ דבניו של ר"ג שאלו לר"ג אם רבנן סברי דעד חצות הוי זמן שכיבה ותו לא דדרשי ובשכבך תחלת זמן שכיבה וא"כ אסור לקרות ק"ש עם הברכות כיון דעבר זמן ק"ש כסברת הכ"מ הנ"ל, או דרבנן סברי דאחר חצות הוי ג"כ זמן ק"ש דדרשי ובשכבך כל זמן