נחלי מים קנב

דדוד המלך שיבח את הקב"ה ואמר וישב ה' לי כצדקי כבור ידי לנגד עיני, הכוונה שבכחי בעצמי לא הייתי יכול להתגבר על יצרי ולילך בדרך טובים זולת עזרת ה' מ"מ חסדי ה' שהשיב לי כצדקי, בכ"ף הדמיון, והיינו כאילו אני צדקתי בעצמי מכחי וכאילו בור ידי לנגד עיני, אף שזאת היתה הכל מאת ה' השיב לי השי"ת כאילו היה בכחי לבדי, אלה דברי מהר"י מינץ בדרשות שלו. ולפ"ז יש לפרש סיפא דקרא עם חסיד תתחסד שהוא כמו פירוש על קרא דלעיל, ואמר עם חסיד תתחסד, היינו שאתה בכחך ועזרתך סייעתו להיות חסיד, והיינו עם חסיד תתחסד שבכחך ועזרתך נעשה חסיד, וכן יש לפרש עם גבר תמים תתמם וכן עם נבר תתברר על דרך זה, אך יש לדקדק מהך עם עקש תתפתל, דמשמע דהשי"ת מסייעו להיות גבר עקש כמו עם חסיד תתחסד ולא כן מבואר בש"ס (יומא דף ל"ח ע"ב) אמר ר"ל מאי דכתיב אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו, והיינו דאם בא לטמא רק פותחין ולא מסייעין ובבא לטהר מסייעין אותו וע"ש במהרש"א בחד"א ולפ"ז יקשה בכאן היאך אמר עם עקש תתפתל שמשמע ח"ו שהקב"ה סייעו לזה, והלא רק פותחין ולא מסייעין. ונראה דהתרגום הרגיש בזה וכתב לפרש דקאי על פרעה וזרעו ויהיה מתורץ הקושיא והדקדוק שדקדקנו בזה ויתבאר היטב ע"פ מדרש רבה פ' בא פרשה י"ג וז"ל המדרש שנאמר כי אני הכבדתי את לבו אמר ר' יוחנן מכאן פתחון פה למינים לא היתה ממנו שיעשה תשובה שנאמר כי אני הכבדתי את לבו. א"ל ר"ש בן לקיש יסתם פיהם של מינים אלא אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה בו באדם בפעם ראשונה שניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל לבו מן התשובה כדי ליפרע ממנו מה שחטא אף כך פרעה הרשע כיון ששיגר הקב"ה ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה אתה הקשית ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך, הוי כי אני הכבדתי את לבו עכ"ל המדרש, הרי ר"ל דהוא בעל המאמר ביומא על הך דרשא דאם ללצים הוא יליץ דשם קאמר בא לטמא פותחין לו, דרש גבי פרעה שהוסיף לו הקב"ה טומאה על טומאתו, ולפ"ז א"ש הפסוק והתרגום דלהכי תרגם עם עקש תתפתל על פרעה דמשמע דהיה פעולה גם מאתו ית"ש על עקשותו ולא מצא זאת רק בפרעה וכדברי המדרש הנ"ל שהוסיף לו הקב"ה טומאה, הגם דתרגם על מלת תתפתל בלבול מחשבתהון והיינו בדרך עונש אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו וזה דתרגם בלבול מחשבתהון הוא דרך דרש בעלמא, וא"ש היטב ונכון הוא בעזהי"ת: דרוש כ' לשבת הגדול

ברכות ט' בפסקא עד השתא לא שמיע להו דר"ג וכו', השיטות בזה רבו ונבארם אחת לאחת בעזהי"ת. הנה שיטת הרא"ש דלרבי גמליאל דקי"ל כוותיה מותר לאחר לכתחלה עד עמוד השחר והא דקתני בברייתא שלא יהא אדם בא מן השדה וכו' היינו שלא יאכל עד שיתפלל אבל אם אינו רוצה להתפלל מותר לכתחלה לאחר התפלה עד ע"ה, זה שיטת הרא"ש. אמנם שיטת רבינו הרי"ף דלר"ג צריך לקרות מיד מצה"כ, ולפ"ז צ"ל דהנפקותא בין רבנן לר"ג היינו כמ"ש תר"י דלרבנן אחר חצות אינו יוצא י"ח ק"ש ולר"ג יוצא י"ח ק"ש, ולפ"ז צריך להבין הסוגיא דהשיב להם ר"ג רבנן כוותי ס"ל והא דקאמרי עד חצות להרחיק האדם מן העבירה דהא עכ"פ ביטל מצות ק"ש לרבנן, א"כ יחיד ורבים הלכה כרבים כמו ששאלו, וצ"ל דאף לרבנן לא ביטל מצות ק"ש אלא דוקא היכא דלא אנוס אבל היכא דאנוס גם רבנן מודו לר"ג דלא עשו סייג היכא דאנוס, וזה היה שאלתם אם טעמא דרבנן דסברי דמחצות ואילך תו לא הוי זמן שכיבה דתליא בהתחלת זמן שכיבה א"כ אין לחלק בין אנוס ללא אנוס, או דסברי מטעם סייג והיכא דאנוס לא שייך סייג, ור"ג השיב להם דהוא מטעם סייג, ובניו היו אנוסים ולא שייך סייג. ונראה דזה ג"כ שיטת רש"י בד"ה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכו', מיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא ומיחייבי וכו', דלזה דייק בלישניה היכא דאתניס משום דסבר