נחלי מים קנ

על נכון ואתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, דהיינו השאלה בעצמה שאתה שואל דל"ל סימני חירות כיון שאנחנו משועבדים בגליות שאר אומות ואין לך אמונה בזה שנגאל אי"ה מגליות שאר אומות, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים דהיינו בזכות אמונה נגאלו ובזכות אמונה עתידין אנחנו להגאל, וזה דקאמר אלו היה שם לא היה נגאל, מאחר דאין לו זכות אמונה לא היה נגאל ממצרים. אמנם שאלת החכם דקאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, כוונתו כמו שביאר מהר"ל מפראג ז"ל מאחר דחזינן דהשי"ת פעל נוראות בארץ מצרים וכמו שהוא נצחי בודאי גם פעולותיו המה נצחיות דח"ו לא יהיה דבר לבטלה, א"כ תקשה למה אנו עושים סימני חירות בזמן הגלות כיון דעכשיו מה בצע כי יצאנו ממצרים מאחר שאנחנו בשאר גליות, א"ו דגאולת מצרים היתה פעולה נצחית וכמו שביאר מהר"ל מפראג דגאולת מצרים היא מקור לכל הגאולות. א"כ זה ההפרש בין שאלת החכם לרשע, דהחכם כיון שהזכיר ה' אלהינו כוונתו כמו שהוא נצחי מסתמא גם פעולותיו המה נצחיות וכמו שכתב מהר"ל ז"ל ומיישב ג"כ התשובה ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, ור"ל כמו שאין מפטירין אתר הפסח אפיקומן אין מפטירין אחר מצה אפיקומן, והיינו כמו שפירש רשב"ם ז"ל דבעינן שיהיה למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין, והיינו אף בזמן הזה בעינן דרך חירות למשחה לגדולה כי הוא סימני חירות אף בזמן הזה כי יצ"מ הוא מקור לכל הגאולות שיבוא ב"ב

או יאמר בדרך אחר התשובה דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, דאיכא מ"ד הפירוש דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, היינו אפיקו מני מהכא היינו שלא יאכל הפסח בשני מקומות, והקשה השל"ה הקדוש דלכאורה ראוי להיות להיפך דיאכלו בשני מקומות כעין שהיה פסיחת הקב"ה מבית לבית. ונלע"ד בזה הענין רמז הקב"ה הגאולה העתידה שיבוא עלינו ב"ב, ונעתיק קצת לשון תיקוני זוהר ובגלותא קדמאה דלא חזרת למלכותא ברתא דמלכא, ולא נפקת מההוא גופא לא נפקת חפשי ובגינהא איתמר עבדים היינו לפרעה במצרים בגין דהוה תחת רשו דההוא עבד ובגין דא אמר פרעה בהאי אתר לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ובגין דא נפקו במנוסה כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה, אבל בפורקנא בתראה לא נפקת ברתא בהאי עבדא כשפחה אלא בהקב"ה בגין דאורייתא דאיהו חירו איהו עמה בגלותא בתרא דאיהו חירו דילה מה דלא הוה הכי בגלותא קדמאה דלא הוה לה ולבנהא אורייתא דאיהו חירו דאורייתא ודאי איהו חירו במלכותא דילה ביקרה דילה הה"ד יקרה היא מפנינים, ובגין דא לא תצא כצאת העבדים, ודא הוא דאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה', ה' ודאי איהו יוקים לון מעפרא ואיהו נהיר על אנפוי דישראל עכ"ל. הביטו וראו מאמר זוה"ק דבגלותא בתרא יפקון דוקא בזכות אורייתא מה דלא הוה כן בגלותא קדמאה דלא הוה לה אורייתא, א"כ היאך לא יתן האדם אל לבו להגות בתורת ה', ואף בעוה"ר כעת מחמת עול הפרנסה אשר בלתי אפשר לעסוק כ"כ יומם ולילה בתורת ה' כי עול הפרנסה כבד עלינו מאוד, עכ"פ ראוי לקבוע עתים לתורה ובפרט להחזיק ידי לומדי תורה, ובפרט ת"ת של תינוקות של בית רבן אשר הוא המחזיק אותנו בזמן זה ובזכותהון יפקון מגלותא, ראוי להחזיק לנו ולעשות תקנות קבועות, כי כמה יסודות שהיו לגבאי מחזיקי ת"ת, נהרסו, ע"כ ראוי לכל איש אשר יראת ה' בלבבו לשום על לבו בענין ולחזקה בכל מה דאפשר, הן בנדבות לבו הטהור הן בשאר דברים, כי זאת היא המקרבת הגאולה. ואפשר בדרך הלצה לפרש מאמר חז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, היינו בזכותהון יפיק התורה מהגלות, כי ענין גלות השכינה בעוה"ר גורם גלות התורה אשר אין אנחנו יכולים לקיים התורה כחפצנו ועול הפרנסה מעכב אותנו בשמירת התורה כראוי בכל פרטיה ודקדוקיה ובזכותהון יפיק התורה ג"כ מהגלות. ולפי דברי הזוה"ק האמור יש לתרץ קושיית השל"ה. דהנה באמת פסח מצרים מצוה לאכול בחפזון כדכתיב ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' דהיינו להראות הדוגמא כמו שכביכול הקב"ה פסת והמליט ומהר לדלג מבית לבית להציל את ישראל כן הוא המצוה לאכול בחפזון, משא"כ פסח דורות אינו מצוה לאכול בחפזון כמפורש במשנה דפסחים דמה בין פסח מצרים לפסח דורות וחדא מנהון הוא הך דפסח דורות אינו נאכל בחפזון ורמז הקב"ה גם במצות פסח מצרים היינו ג"כ גאולה העתידה לבוא אלינו אי"ה והיינו שלא לאכול