נחלי מים טו

מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו. ובא בבקשה שניה מדת ימי מה היא, הכוונה לענ"ד ע"פ המבואר בזוה"ק בפסוק ואברהם זקן בא בימים. ר' יהודה פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, האי קרא אתמר, אבל זכאה איהו בר נש דאורחוי אתכשרן קמי קוב"ה ואיהו אתרעי ביה לקרבא ליה לגביה, תא חזי אברהם אתקרב לגביה ותיאובתא דיליה הוה כל יומוי בהאי ולא איתקרב ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומא מדרגא לדרגא עד דאסתלק בדרגוי כד הוה סיב ועאל בדרגין עלאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן וכדין בא בימים באינון יומין עילאין באינון יומין ידיעין ברזא דמהימנותא וה' ברך את אברהם בכל דמתמן נפקין כל ברכאן, וכל טיבו, זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאיתקרבו גבי קוב"ה בכמה שנין. אברהם לא עאל באינון יומין עילאין עד דהוה סיב כמה דאתמר, וכן דוד דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים. אבל מארי דתשובה מיד עאל ואתדבק ביה בקוב"ה עכ"ל. ובזה כתבנו לפרש מדרש חזית פסוק ע"כ עלמות אהבוך אלו בעלי תשובה, דהכוונה כדברים הנ"ל דהצדיקים לא יכנסו במדרגה עילאה אלא עד סיבו ואז בדרגין עילאין עאל כדברי הזוה"ק, אבל בע"ת מיד נכנס במדרגה עילאה, וא"צ למדרגת בוא בימים, וזהו עלמות אהבוך, רצונו דא"צ למדרגת בוא בימים, והבן זה. וזהו כוונת דוד המלך ע"ה בבקשתו השניה מדת ימי מה היא. כיון שראה שאין הקב"ה מודיע קצו של ב"ו, רצה עכ"פ להוודע מדת ימיו, דהיינו אם נכנס ביומין עילאין ואם נתקנו כראוי, דבעוה"ר רבים יש שהם חיים ובאמת אינם חיים כלל, דבכל שנותיהם אין להם יום אחד דאתקרי חיים, רק הצדיקים המתקנים ארחותיהם ומטיבים דרכיהם, ובכל יום ויום מוסיפין לאור באור החיים ליכנס במדרגה יותר ויותר להחיות היום ההוא. וזה שביקש דוד המלך ע"ה להודיעו מדת ימיו מה היא, פירוש כמה ימים יש לו שהם חיים אם תיקן בחייו הימים, והשיב הקדוש ברוך הוא שאין מודיעין מדת ימיו של אדם, אדם דייקא, מדרגה עילאה הנקרא אדם, וכמאמר חז"ל אתם קרויים אדם

חז"ל דרשו ביומא גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל וכו'. יש לפרש הכוונה בזה ע"פ פסוק דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם, איש אמו ואביו תיראו וכו'. צריך להבין סמיכות בזה. מקודם נלכה לבאר מדרש רבה פ' זו, קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. המדרש הזה אומר דרשוני. נקדים מאמר חז"ל (קדושין ל"א) דריש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך, אמרו עו"ג לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך וכו', חזרו והודו למאמרות הראשונות. רבא אמר מהכא ראש דברך אמת, ראש דברך ולא סוף דברך, אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת ופירש"י ד"ה חזרו והודו כ"ש שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו, כאביו ואמו וחייו ומותו מסורין בידו עכ"ל. דבר זה צריך ג"כ ביאור. לביאור הדברים נביא מאמר ס' עבודת הקודש בחלק העבודה הביא מחלוקת עצומה בין חכמי המחקר וחכמי האמת, דעת חכמי המחקר ומכללם הרב בס' המורה שקצת מן המצות אין להם סיבה, אלא צוואה בלבד ולא כיון בה תכלית אחרת ולא תועלת נמצא בהם, והוא אומרם וכי מה איכפת לו להקב"ה בין מי שישחוט מן הצואר למי שישחוט מן העורף הוי אומר לא ניתנו המצות אלא כדי לצרוף בהם את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה, וחכמי האמת הכו קדקוד סברא זו, והביאו כמה מאמרים להיפך, כענין בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה כמ"ש ועתה יגדל נא כח ה'. וכמה מאמרים מזוה"ק מבואר ונגלה כי כל עבודתנו הוא ג"כ להתעוררות קדושה של מעלה. ועיין בעבודת הקודש מה שכתב דרך בזה להשוות המאמרים. (ראה זה מצאתי מחלוקת זו איתא מבואר במדרש פ' נח ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר לרועה שהוא עומד ומביט בצאנו, ר"ל אמר לנשיא שהוא מהלך וזקנים לפניו, ע"ד דר"י אנו צריכין לכבודו ועל דעתיה דר' שב"ל הוא צריך לכבודנו, והוא ענין מחלוקת הנ"ל). והשל"ה הקדוש בשער הגדול דף ק"ח ק"ט האריך בזה מאוד והביא מחלוקת הנ"ל, ומסקנתו דבודאי כל מעשינו נעשה צורך למעלה וע"י עבודתנו נתוסף