נחלי מים יד

לא אל ולא אלהים אלא הוי"ה שלא ליתן פ"פ לחלוק (ובדרוש א' הארכתי עיין שם). היוצא מזה דקרבנות המה מיוחדים למדה"ר דוקא, והנה כאן מדבר הנביא עם הבינונים ובטחונם רק על מדת הרחמים דוקא שירחם עליהם, ע"ז אמר ונשלמה פרים שפתינו והבן זה

בשבת פרק שואל תנן התם ר"א אומר שוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות, א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה אמר בחכמתו בכל עת וכו'. לכאורה אינו מובן מה שהשיב להם וכ"ש ישוב היום, דמשמע דמחמת שאינו יודע צריך יותר תשובה, הלא אם היה יודע שמחר ימות בודאי צריך לעשות תשובה, רק אף אם אינו יודע צריך לעשות תשובה מספק שמא ימות למחר. והכי הו"ל למימר הגם שאינו יודע יום המיתה מ"מ צריך לעשות תשובה שמא ימות למחר. והנלע"ד ביאור הדבר שתלמידיו חשבו כוונה אחרת בדברו, וע"ז שאלוהו, ור"א השיב להם כי כוונה אחרת אתו, וע"ז יפול לשון כ"ש. דהנה אם כי באמת תשובה מועיל תמיד, בחינות ומעלות זו על זו יש בה. כאשר סידרם בעל מנ"ה ז"ל הובא בשל"ה הק' על שבע מדרגות, מעלה ראשונה הטובה והמעולה שבכולם כשעושה התשובה תיכף למשובה ולא נתעכב בחטא והיא המקובלת שבכולם. ועל תשובה כזו א"ר אבהו (ברכות ל"ד: סנהד' צ"ט) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדין השניה, אף שהוטבע בחטא ימים רבים אבל שב בעודו בבחרותו ויש בידו כח לעשות אותה עבירה ואעפ"כ מתגבר על יצרו, וע"ז דרשו חז"ל אשרי איש וכו' אלא איש שמתגבר על יצרו כשהוא איש. השלישית, אשר עשה תשובה בבחרותו, רק אין לו כח לעשות אותה העבירה בעצמה כגון מפני הבושה או שאר דברים המעכבים, וזהו גם כן מעלה. הרביעית העושה תשובה מפחד שמא יבאו עליו יסורין או צרות. החמישית העושה תשובה כשבאו עליו יסורין וצרות אעפ"כ הקב"ה מקבלו כי הוא פותח יד בתשובה. הששית העושה תשובה בזקנותו וכבר תש כחו מלעשות עבירה אעפ"כ הקב"ה מקבל שבים. השביעית העושה תשובה ממש ביום המיתה ואעפ"כ הקב"ה מקבלו, וע"ז נאמר תשב אנוש עד דכא ודרשו חז"ל עד דכדוכה של נפש. וע"ז נאמר שוב יום אחד לפני מיתתך. ובזה נראה דתלמידי ר"א הבינו מה שאמר שוב יום אחד, היינו על זמן תשובה כי הוא הזמן האחרון אשר אח"כ אינו מועיל עוד שום תשובה, ושאלוהו, וע"ז השיב ר"א לא מחשבותיכם מחשבותי, וכוונתי על מעלות התשובה ולא על זמן, והמעלה הגבוהה והמעולה היא שישוב בעודו בבחרותו כי אינו יודע מה ילד יום. וזה שאמרתי שוב יום אחד וכו' כוונתי שבכל יום ישוב מיד שמא ימות למחר. וע"ז שפיר נופל לשון וכ"ש, כי כאשר שב מספק שמא ימות למחר בודאי גדלה אצלה מעלת התשובה, לכן מסיים שפיר ונמצא כל ימיו בתשובה. וזה דרך נכון בפשט בס"ד

בדרך זה נלך לבאר מאמר אחד בפרק ב' דשבת אמר ר"י אמר רב מאי דכתיב הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אמר דוד לפני הקב"ה הודיעני ה' קצי א"ל גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של ב"ו, מדת ימי מה היא, גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. עיין במהרש"א שנדחק לחלק ולהבין הפירוש בין קצו ומדת ימים. עוד יל"ד שינוי לשון שהשיב ה' פעם בשר ודם ופעם אדם, גם נבין עיקר כוונת אדוננו דהמע"ה במה שרצה לדעת יום פרידתו. ולדברינו הנ"ל יובן באר היטב, דהנה ידוע שדוד המע"ה היה ראש לכל בעלי התשובה, כאשר אמרו חז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד, והנה דוד המלך ע"ה כאשר נלכד בחטא חיפש דרכי התשובה לעשות באופן היותר חשוב והמועיל באהבה גמורה להשי"ת ולא מחמת יראת העונש, כידוע שבתשובה מאהבה נעשה לו זדונות כזכיות ומיראה נעשה לו כשגגות. וצדיק זה כאשר הכיר בחטאו כאשר אמר על עצמו בספר תהלים כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, וכהנה רבות פעמים נאנח בשברון רוח, והוא חפץ מאוד לתקן חטאו בתשובה מאהבת הבורא ית"ש, על כן חילה פני אלהיו להודיעו יום קצו מתי יום פרידתו והוא אעפ"כ ימהר לעשות תשובתו, הגם שיש לו עדיין פנאי, וזה הוא בגדר תשובה מאהבה גמורה, כי העושה תשובה כמאמר ר"א הנ"ל ישוב היום שמא ימות למחר הוא קצת תשובה מיראה, אמנם אדוננו דוד המלך ע"ה חשק בתשובה מאהבתו להשי"ת ולהתקרב לה'. וע"ז השיב לו השי"ת גזרה היא