נחלי מים קמז

האריכו בזה הקדמונים, והאיר ה' את עיני בענין זה דברים נכונים. ונקדים דברי הרשב"א ז"ל בביאור הגדה בסוכה דקאמר הש"ס על ריב"ז לא הניח דבר קטן ודבר גדול, דבר קטן הויות דאביי ורבא, דבר גדול מעשה מרכבה, דאגדה זו יש מקום ח"ו לטעות לכת הפוקרים ולומר דמעשה המצות אשר אנו מצווים עליהם כי ע"ז בא ביאור הויות דאביי ורבא לפרש ולבאר פרט כל מצוה ומצוה באופן עשייתם, לחשוב ח"ו לדבר קטן, לא תהא כזאת בישראל, ועיקר אשר אנחנו חייבים לעסוק המה מעשה המצות כי זה כל האדם

והענין כי התורה יש בה חלק המעשה והוא המצוה לכל אדם, ואין אדם יכול ליפטר מזה כלום דהיינו חלק המעשה, וחלק העיוני דהיינו טעמי המצות זאת נמסר רק לבאי בסוד ה' לבאר רזי טעמי המצות ועשייתן, והיאך הדברים עומדים ברומו של עולם כי ע"י מעשה התחתונים נתקנים כל העולמות העליונים ויחודים וצרופים וזווגי המדות העליונות הכל נעשה ע"י מעשה התחתונים ולא קראו דבר גדול בערך חלק המעשה, אמנם ח"ו לא להקטין חלק המעשה, כי זה כל אדם מחוייב ולא נברא אלא לצוות לזה, וכתב עוד משל נאה על זה לרופא שבא לרפאות החולה מחוליו בכמה מיני מרקחים כולם במשקולים כל מרקחת במשקל ידועה ולשתות בזמן מהזמנים, והחולה לא ידע סבת רפואתו, זולת הרופא בעצמו יודע אופן רפואתו, וכמו כן השי"ת הוא צוה אותנו מעשה המצות והוא היודע כי הוא סוד רפואות חולי הנפש ובעשיית המצות כל אחת בזמנה אנו מעלים את נשמותינו למקור מחצבתה אשר זה היה רצון הבורא ית"ש. וכתב עוד הרשב"א ז"ל דזה היה כוונת המלאכים אשר ביקשו שיהיה התורה על השמים, דבודאי לא היה כוונתם על חלק העשייה דבודאי לא שייך כלל חלק העשייה אצל המלאכים וכמו שהשיב משה רבינו ע"ה כלום יש יצה"ר ביניכם היאך שייך אצלכם לא תגנוב לא תנאף לא תרצח, אלא כוונתם היה על חלק העיוני דהיינו סודות התורה, ומשה רבינו ע"ה השיב להם דעיקר ניתנה התורה בשביל חלק העשייה וכיון דלא שייך אצלם חלק העשייה ממילא א"א להם לקבל התורה. וכתב עוד ראיה דעיקר הוא חלק העשייה דהלא זה פשוט מי שאוכל ביוה"כ או חמץ בפסח חייב כרת ואפילו עוסק כל היום במעשה מרכבה לא נמלט מכרת, הרי חזינן דעיקר הוא חלק העשייה

והנה ידוע מחלוקת חכמי המחקר וחכמי הקבלה הובא בס' עבודת הקודש, דדעת חכמי המחקר ומכללם בס' מורה נבוכים שקצת מן המצות אין להם אלא צוואה בלבד ולא כיון בהם תכלית אחרת ולא תועלת נמצאת בהם, והיא אומרם וכי מה איכפת להקב"ה בין מי שישחוט מן הצואר ובין מי שישחוט מן העורף הוי אומר לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה, וחכמי האמת הכו קדקוד דעה זו, והביאו מאמרים להיפך וכענין שאמרו בזמן שישראל עושים רצונו מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה', וכמה מאמרים מבוארים בזוה"ק כי כל עבודתנו היא להתעוררות הקדושה העליונה, ובמעשינו נתקנים עולמות העליונים והכל ע"י מעשה התחתונים נתקנו העולמות העליונים, וגם דברי הרשב"א בעין יעקב הנ"ל שהבאתי מיאן וביטל דעה זו דמזה יבוא ח"ו להקטין כח חלק העשייה וכמו שהבאתי לעיל

והנה השל"ה הקדוש בשער הגמול (דף כ"ח כ"ט ל') האריך בזה מאוד, ותוכן מסקנתו דבודאי כל מעשינו נעשה צורך למעלה וע"י עבודתנו נתוסף קדושה של מעלה, אמנם לא עצמות הקדושה ממש כי אין השכל מקובל ע"ז רק כי הבורא ית"ש הוא שלם בתכלית השלימות ומטבע השלם להשפיע לזולתו ולהשפעת הקדושה בתחתונים הוא צריך למעשינו כי באתערותא דלמטה מתעורר למעלה המקור העליון להשפיע רב טוב לבית ישראל. אמנם לא ח"ו עצמות נתוסף במעשה ידינו, כ"א הצורך להשפיע לתחתונים וזה רצונו יתברך ויתעלה שמו, וכביכול הוא צריך לזה אשר מטבע השלם להשפיע לזולתו. ובזה פירשנו הפייטן ולך תעלה קדושה כי אתה קדוש ישראל ומושיע, והיינו דלכאורה היאך שייך עליית קדושה אצל השי"ת כי הוא קדוש בעצמותו וא"צ לקדושתנו, רק בזה הבחינה שייך אצלו עליית קדושה כי הוא קדוש ישראל ומושיע, וצריך כביכול להתעוררות התחתונים להשפיע רב טוב לזולתו, ובזה הבחינה שייך אצלו עליית קדושה, וכבר פירשנו בדרושי שבת תשובה מאמר חז"ל בקידושין ל"א דרש עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי