נחלי מים קמו

ביציאת מצרים מדרבנן

אמנם יש שיטה אחרת לרבותינו בעלי התוס' בפסחים ק"ח אמר ריב"ל נשים חייבות בארבעה כוסות שאף הן היו באותו הנס, כתבו שם התוס' ד"ה היו באותו הנס, והא דנשים פטורות מסוכה אע"ג דאף הם היו באותו הנס כי בסוכות הושבתי, התם בעשה דאורייתא, אבל בד' כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס עכ"ל. הרי מבואר בהדיא מדבריהם דבמ"ע דאורייתא נשים פטורות ואין לחייבם מטעם שהיו באותו הנס, ולפ"ז במצות סיפור יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן שהוא מ"ע מדאורייתא נשים פטורות אפילו מדרבנן

ודע דאין להקשות על שיטת התוס' במגילה דאפילו במ"ע דאורייתא נשים חייבות מדרבנן מטעם שהיו באותו הנס אמאי בסוכה פטורות לגמרי אפילו מדרבנן, י"ל כיון דבסוכה מיעט הכתוב בהדיא האזרח דמיניה דרשינן בסוכה דנשים פטורות אין כח ביד חכמים לחייב כיון דהתורה פטרתם בהדיא כמ"ש הט"ז ביו"ד דבדבר שהתורה התירה בפירוש אין כח ביד חכמים לאסור אף משום איזה סייג, וה"נ בנידון דידן. וראיתי בס' טורי אבן להגאון ש"א ז"ל שתמה על תירוץ ה"ר יוסף איש ירושלים דא"כ מאי פריך בסוכה כ"ח ל"ל האזרח למעוטי נשים דהא מ"ע שהזמן גרמא, הא שפיר איצטריך דה"א לחייבן מטעם שאף הן היו באותו הנס. ולכאורה היא קושיא חמורה מאוד, ונ"ל די"ל דהר"י א"י סבר כשיטת רש"י ורשב"ם בפי' שאף הן היו באותו הנס היינו דעיקר הנס היה על ידן כמו ביצ"מ ובמגילה אבל בסוכה נהי ישאף הן היו באותו הנס בסוכות הושבתי מ"מ עיקר הנס לא היה ע"י ומשום זה אין לחייבן לכך שפיר פריך ל"ל האזרת, וכן נ"ל מהמשך לשון התוס' בפסחים שמתחלה דחו פי' רשב"ם בפירוש שאף הן היו באותו הנס ואח"כ הקשו הא דנשים פטורות מסוכה, והיינו דלפירוש רשב"ם לק"מ משום דלא שייך לומר שאף הן היו באותו הנס משום דעיקר הנס לא היה על ידן

ודע שאף לשיטת התוס' בפסחים היה מקום לצדד דנשים חייבות בהזכרת יציאת מצרים בלילה לפי מה שכתבתי לעיל דדעת כמה רבוותא דהזכרת יצ"מ בלילה אינו אלא מדרבנן, ובדרבנן חייבות הנשים מטעם שאף הן היו באותו הנס, אך ע"ז י"ל דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וכיון דמהזכרת יציאת מצרים ביום נשים פטורות דמ"ע דאורייתא הוא ג"כ בלילה אף דמדרבנן הוא לא תיקנו אלא כעין דאורייתא. סוף דבר נ"ל ברור הלכה למעשה דנשים חייבות בהזכרת יצ"מ ביום ובלילה, כיון דלדעת החינוך ולתירוץ השני של התוס' במגילה בשם הר"י איש ירושלים חייבות מדאורייתא מטעם שהיו באותו הנס ולתירוץ הראשון של התוס' במגילה עכ"פ חייבות מדרבנן בודאי יש להחמיר כדעת הנך רבוותא, כן נ"ל בדין זה ודלא כש"א. זה מה שהעלה ה' במצודתי בדיני הזכרת יצ"מ ויה"ר שיקויים בנו מהרה כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות

לעיל כתבתי ביצ"מ של לילה דיוצא אחר שעלה ע"ה קודם הנץ החמה, ע"ש שבררתי שם דלא כש"א, אך לשוני שם אינו מדוקדק במ"ש בזה הלשון כיון דיכול להתפלל ת"ע הוי לילה לענין הזכרת יצ"מ, והא ודאי ליתא דאחר שעלה ע"ה אינו יוצא בת"ע רק מתורת השלמה דהא ת"ע כנגד איברים ופדרים תיקנו כמבואר בריש תפלת השחר, ולאחר שעלה ע"ה שוב אינו יכול להעלות או"פ ע"ג מזבח כמבואר בכמה דוכתי ובריש משנה דברכות, רק עיקר כוונתי כיון דתר"י כתבו דלענין הזכרת יצ"מ של לילה לא בעי ממש לילה אלא כל שיכול להתפלל ת"ע שיכול לומר הברכות דגולל אור מפני חושך, ה"נ לענין סוף הלילה לא בעי ממש לילה אלא כל שיכול לומר הק"ש עם הברכות דהיינו גולל אור מפני חושך, וזה מוכרח בשיטת הפוסקים כמו שביארתי בפנים, וכן מבואר בסוף לשוני שם, אך תחלת לשוני אינו מדוקדק שם ואתה דע לך

בביאור קושיית החכם מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ובביאור דברי הרשע מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל. וכבר עמדו בזה המפרשים דמה בין שאלת החכם לשאלת הרשע. ואף התשובה על כל אחד צריך בירור דברים כאשר