נחלי מים קמה

הראשונים דבת"ע תליא מילתא כל שיכול לומר גולל אור מפני חושך הוי ג"כ לילה לענין הזכרת יצ"מ כיון דלא כתיב לילה בהדיא בקרא, וה"נ י"ל לענין סוף הלילה לא בעי ממש לילה אלא כל שיכול להתפלל ת"ע, והוי ג"כ לילה לענין הזכרת יצ"מ, ולפ"ז מי שאנוס שיכול לומר ק"ש עם הברכות דהיינו גולל אור מפני חושך יצא ג"כ הזכרת יצ"מ של לילה דלא בעי ממש לילה, והשתא י"ל דהרשב"א והראשונים סברי כסברא זו, לכן יכול לומר או"א אף שנתקנה בשביל הזכרת יצ"מ דעדיין לא עבר זמנו, ויצא לנו מזה דדעת כמה רבוותא דאם לא הזכיר יצ"מ של לילה קודם שעלה ע"ה והזכיר לאחר שעלה ע"ה דיוצא ידי חובתו של לילה. כן נ"ל בדין בזה ודלא כש"א

ולענין הזמן של הזכרת יצ"מ ביום נראה לי עיקר כמו שהעלה הגאון ש"א שזמנה משעלה ע"ה עד צה"כ ול"ד לק"ש דתליא בזמן קימה, אבל הכא ביממא תליא מילתא דהא כתיב בהדיא בקרא יום בודאי הוי ממש דבר שמצותו ביום, ונ"ל ראיה ברורה לזה מברכות (י"א ע"ב) דמביא שם משנה דתמיד ואיתא שם וברכו את העם ג' ברכות, אמת ויציב, פירש רש"י את העם עם העם, א"כ מבואר בהדיא דהעם היו אומרים אמת ויציב אף דעדיין לא הגיע זמן ק"ש כמו דאיתא ביומא הקורא שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו, והיאך היו יכולים לומר אמת ויציב דנתקנה בשביל הזכרת יציאת מצרים, ועיין צל"ח שנתן טעם אף דעדיין לא היו קוראים ק"ש אעפ"כ היו אומרים או"י ע"ש שנתן טעם לזה, ועכ"פ היאך היו יכולים לומר או"י עם הברכה דעדיין לא בא הזמן של הזכרת יציאת מצרים אם נימא דהזכרת יציאת מצרים הוי הזמן כמו ק"ש, אלא ודאי דהזמן של הזכרת יצ"מ לא תליא מילתא מידי בק"ש, ואף שעדיין לא הגיע זמן ק"ש יכול לומר הזכרת יצ"מ, ולכך היו אומרים אמת ויציב שכבר עלה ע"ה, א"כ מזה ראיה ברורה לענ"ד דיכול להזכיר יציאת מצרים של יום מיד לאחר שעלה ע"ה ודו"ק

ועתה נבאר ספק אחד מה שחקר הגאון ש"א אם נשים חייבות במצות הזכרת יצ"מ ותוכן פלפולו שמתחלה רצה לומר דהוי מ"ע שלא הזמן גרמא כיון דנוהג ביום ובלילה ונשים חייבות. ואח"כ העלה דהוי מ"ע שהזמן גרמא כיון דאין יוצא בשל יום בלילה ובשל לילה ביום, הוי מ"ע שהזמן גרמא, והאריך בסברא וסיים שכן נראה לו הלכה למעשה דנשים פטורות מהזכרת יציאת מצרים. ואני תמה דהא מצות לספר בליל ע"ו בניסן ביצ"מ הוי ג"כ מ"ע שהזמן גרמא, ומבואר בהדיא בחינוך פרשת שמות שמצוה זו נוהגת בזכרים ובנקבות, הרי אף שהוא מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות, א"כ מ"ש מהזכרת יציאת מצרים בכל יום נהי דמ"ע שהזמן גרמא היא, מ"מ נשים חייבות, ומה"ת לחלק. אמנם נ"ל דתליא במחלוקת כאשר אבאר. כי באמת צריך להבין טעמו של החינוך דלמה נשים חייבות לספר ביצ"מ בליל ט"ו, הא קי"ל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ודוחק גדול דס"ל להחינוך כיון דנשים חייבות לאכול מצה מהיקשא דכל שישנו וכו', חייבות ג"כ לספר ביצ"מ, דהא המצוה לאכול מצה הוא משום שלא הספיקו בצקם של ישראל להחמיץ, וכיון דנשים חייבות לאכול מצה חייבות ג"כ לספר ביצ"מ, זה דוחק גדול ולא ניתן להאמר כלל, כי היאך יכולים אנחנו לדמות מצוה למצוה, כי על כל מצוה יש עיקרים חזקים וסודות נוראים מה שאין יכול שכל האנושי להשיגו, והיאך יכולים אנחנו לדמות מצוה למצוה]

אמנם נ"ל להבין טעמו של החינוך. ודבריו תלו באשלי רברבי רבותינו בעלי התוספות. איתא במגילה (דף ד'.) אמר ריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס, כתבו שם התוס' יש מקשה ל"ל היקשא דכל שישנו בכל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תי"ל מטעם שאף הם היו באותו הנס, ותירצו דמשום ה"ט לא מיחייבי אלא מדרבנן אם לא מהיקשא, וכתבו עוד בשם רבינו יוסף איש ירושלים דס"ד למפטרה מג"ש (דט"ו ט"ו) מחג המצות. יצא לנו לתירוץ א' מטעם שאף הם היו באותו נס אינו חייב אלא מדרבנן, ולתירוץ ר"י מטעם שאף הם היו באותו הנס היו חייבות ג"כ מדאורייתא, ולפ"ז י"ל טעמו של החינוך דסבר כתירוץ ר"י דהא משמע מחינוך שכתב דנוהג בזכרים ובנקבות משמע דנשים חייבות מדאורייתא, ע"כ צ"ל דס"ל להחינוך כתירוץ ר"י ולכך נשים חייבות לספר ביצ"מ בליל ט"ו אף שמ"ע שהזמן גרמא מ"מ חייבות מטעם שאף הן היו באותו הנס, ולענין זה ליכא ג"ש למפטרה למילף מחג הסוכות, ולתירוץ הראשון של התוס' נשים חייבות לספר בליל ט"ו