נחלי מים קמד

ואסיקנא הכין ומאי אין מעכבות זא"ז להקדים מכאן אתה למד שאפילו קרא ק"ש בלא ברכות חוזר ואומר ברכותיה בלא ק"ש עכ"ל הרשב"א בתשובה שם. והנה נראה דעת הרשב"א שמביא מזה ראיה דהברכות לא שייכי לקריאת שמע משום דסבר כדעת הרמב"ם רפי"א מהל' ברכות והביא הש"ך ביו"ד סי' י"ט ס"ק ג' דהא אמרינן דכל הברכות מברך קודם לעשייתן, ואם לא בירך קודם אינו מברך אח"כ, א"כ ראיית הרשב"א נכונה היא, דאם נימא דהברכות שייכי לק"ש, היאך יכול לברך אחר שקרא ק"ש, אבל אם נימא כדעת הגהות אשרי שהובא בש"ך שם בודאי ראיות הרשב"א לאו ראיה היא כלל, דהא שפיר יכול לברך לאחר שקרא ק"ש אף אם נימא דהברכות שייכי להק"ש, ואין לומר דאף לדעת הגהות אשרי ראיית הרשב"א נכונה דמ"מ לכתחילה צריך לברך קודם עשייתו, דז"א דהא התם במקדש הוי כמו דיעבד כיון דלא יוכלו לברך יוצר אור דעדיין לא מטי זמניה, ובזה נראה לי לכאורה ראיה דלא כהש"ך שם שהעלה בדעת התוס' והרא"ש שסוברים כהרמב"ם ע"ש והפר"ח בי"ד שם נחלק עליו דאין מדברי התוס' והרא"ש ראיה ע"ש בדבריהם, ולכאורה מוכח דלא כהש"ך, דהא התוס' והרא"ש הקשו על רש"י קושיות הרשב"א ולא ס"ל כשיטת הרשב"א דהברכות לא נתקנו בשביל ק"ש אלא ס"ל להתוס' והרא"ש דהברכות בשביל הק"ש נתקנו, א"כ קשה על תוס' ורא"ש היאך הבינו ראיית הרשב"א, דהא מוכח בהדיא מסוגיא דשם דיכול לברך אח"כ הברכות אף שכבר קרא ק"ש, אלא ודאי סברי התוס' והרא"ש כדעת הגהות אשרי דאף אם לא בירך קודם עשייתן מברך לאחר עשייתן א"כ נדחה ראיית הרשב"א כמ"ש לעיל. וזה ראיה ברורה לכאורה, אבל לאחר העיון אין כאן סתירה על הש"ך וראיות הרשב"א יש לדחות באופן אחר לדעת התוס' והרא"ש, והוא לפמ"ש הרא"ש פרק הרואה (סי' כ"ג) דכתב שם והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על סדר אחר שנטל ידיו דכ"ז שאין ידיו נקיות אין לברכם, והא דאמרינן כל הברכות כולם מברכים עובר לעשייתן היינו ברכות המצות שאומר בהם וצונו צריך לברך להקב"ה תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו, אבל ברכות של שבח והודאה כגון אלו יכול לברך אח"כ עכ"ל הרא"ש, ובזה נדחה ממילא ראיית הרשב"א דבודאי הברכות בשביל ק"ש נתקנו אלא דאעפ"כ יכול לברך אח"כ כיון דהברכות הם הודאה בעלמא יכול לברך אף לאחר שנעשה המצוה כמו שכתב הרא"ש לענין ברכות השחר וזה ברור. הארכתי קצת אף שאינו מעניננו מפני שהוא נוגע לכמה דינים, יצא לנו דשיטת רש"י דהברכות לא בשביל הק"ש נתקנו כמ"ש הרשב"א, אמנם שיטת תוס' ורא"ש דהברכות בשביל ק"ש נתקנו. והשתא י"ל דלהכי מוכרח רש"י לפרש דבלבד שלא יאמר השכיבנו קאי אקודם שעלה ע"ה משום דקי"ל דאו"א ג"כ לא יאמר כמ"ש השאגת אריה משום דהברכות לא בשביל ק"ש נתקנו אלא ברכות בפ"ע הן וברכת או"א נתקנה בשביל זכירת מצרים ואחר שעבר זמן הזכרה למה יאמר כיון שלא נתקנה אלא בשביל הזכרת יציאת מצרים, אבל התוס' והרא"ש לטעמייהו דסברי דעיקר הברכות בשביל ק"ש נתקנו רק דחכמים קבעו ג"כ בהברכה זכירת יציאת מצרים ולא בשביל זה לחוד נתקנו ולהכי אף שעבר זמן הזכרת יציאת מצרים מ"מ יכול לומר או"א דעיקר בשביל ק"ש נתקנה ולהכי פירשו שפיר דהאי ובלבד שלא יאמר השכיבנו קאי על לאחר שעלה ע"ה. והנה ראיתי בש"א שם שהוכיח מרש"י דפירש במתני' מזכירין יציאת מצרים פירש שם רש"י דבשביל זה קבעו פרשת ויאמר, ומזה הוכיח הש"א דרש"י סובר דהברכות בשביל ק"ש נתקנו דאל"כ הא או"א נתקנה בשביל הזכרת יציאת מצרים, ואין זה ראיה כלל, די"ל דזה ג"כ קבעו בשביל הזכרת יציאת מצרים והרי הרשב"א ביאר בהדיא בתשובה מ"ז דרש"י ס"ל דהברכות לא נתקנו בשביל ק"ש. כך הייתי יכול לפרש שיטת רש"י ותוס' ברווחא וכל חד קם בשיטתיה, אך זה לא יתיישב על הרשב"א ושאר גדולי הפוסקים שהסכימו כולם דלא כרש"י אלא האי ובלבד שלא יאמר השכיבנו קאי אקודם הנץ החמה לאחר שעלה ע"ה ולדידהו קשה קושיית הש"א כיון דהברכות לא נתקנה בשביל הק"ש א"כ ברכת גאל ישראל לא נתקנו אלא בשביל הזכרת יצ"מ וא"כ או"א ג"כ לא יאמר דהא כבר עבר הזמן של הזכרת יציאת מצרים

לכן נ"ל דזה שהעלה הגאון ש"א דלאחר שעלה ע"ה בטל זמן הזכרת יצ"מ לאו הכרעה היא, דהגאון אזיל לשיטתו בסי' הקודם שהשיג על תר"י וסבר דבלילה תליא מילתא, אבל לפי מה שבררנו לעיל דדעת תר"י נכונה היא ושכן נראה מכל