נחלי מים קמג

הטעמים של שאר ראשונים או דעבדינן כר"י או דקי"ל כשאר תנאים שבגמרא שם דלא בעי ממש לילה כל זה לא יספיק להזכרת יציאת מצרים דשם בלילה תליא מילתא ולא בזמן שכיבה ובעי ממש לילה לדברי הש"א, א"ו דכל הראשונים סברי כסברת התר"י דלא בעי ממש לילה, אלא כל שיכול להתפלל ת"ע יכול להזכיר יציאת מצרים ולהכי לא חקרו כלל על הזכרת יציאת מצרים א"כ מוכח דעת רש"י ותוס' והמאור ורמב"ן ורשב"א ורא"ש ושאר הגאונים שהובא שם דלא כדעת הגאון שאגת אריה

אמנם להראשונים חוזר וניעור קושית השאגת אריה הנ"ל, דהא שיטת רש"י ותוס' משמע דסברי תפלת המנחה עד הערב היינו ממש לילה וכן מוכח בהדיא מתוס' ריש מכילתין דתפלת המנחה עד הערב לרבנן היינו ממש לילה ולפ"ז חוזר וניעור קושית השאגת אריה דהא הזכרת יציאת מצרים מה"ת הוא והיאך לא נחוש להחמיר כרבנן דלרבנן אינו יוצא י"ח בהזכרת יצ"מ. לכן צ"ל דהראשונים הנ"ל סברי להלכה כחכמים דאין צריך להזכיר יצ"מ בלילה אלא מדרבנן וכשיטת הראב"ד וכשיטת הצל"ח בדעת הרי"ף והרא"ש שהארכנו לעיל, ולפ"ז יש לכוין דמדרבנן הוא דעביד כמר עביד ודעבד כמר עביד. והשתא דאתינן להכי מצינן למימר דרש"י ותוספות: והראשונים הנ"ל סברי דהזכרת יצ"מ בלילה תליא מילתא כדעת הש"א ואעפ"כ א"ש לפמ"ש בחידושינו דקריאתנו הוא בה"ש בזמנם, ועיין שם בחידושי שביררתי זאת בראיות ובזה תירצתי קושיית התוס' על רש"י ד"ה אין לנו קורין אלא פרשה ראשונה וכתבתי דה"ט משום דשאר פרשיות דמדרבנן הוא אזלינן בספיקא להקל ואמרינן דהוי לילה אבל פרשה ראשונה דמה"ת הוא לרוב פוסקים לכן לא יצא ידי חובתו בקריאה של ביה"כ ולהכי צריך לקרות פרשה ראשונה שהוא מה"ת, ע"ש שכתבתי שלזה כיון הרשב"א ז"ל בחידושיו וכתבתי עוד דהתוס' שהקשו על רש"י ולא ניחא להו בסברא זו משום דק"ש בשכיבה תליא מילתא וכ"ז שלא הוה צה"כ לאו זמן שכיבה ואינו יוצא אף ק"ש דרבנן, ולפ"ז א"ש דאף דיצ"מ בלילה תליא מילתא מ"מ כיון דמדרבנן הוא יוצא במה שהזכיר בה"ש דאמרינן בספיקא להקל דהוי לילה, ואף התוס' שלא ניחא להו בזה היינו לענין ק"ש דבזמן שכיבה תליא מילתא, ואינו יוצא אף ק"ש דרבנן, אבל לענין הזכרת יצ"מ דבלילה תליא מילתא ויוצא הזכרת יציאת מצרים של דרבנן דאזלינן בספיקא להקל ואמרינן דלילה. סוף דבר יהיה איך שיהיה מוכח דעת רש"י ותוס' וכל הראשונים דיוצא הזכרת יצ"מ בלילה בה"ש ודלא כש"א, כן נ"ל בדין זה

ועתה נבאר מתי סוף הזמן בלילה. הנה הגאון שאגת אריה העלה דהסוף הוא עד שעלה ע"ה ולבתר כן ביטל המצוה של הזכרת יצ"מ ול"ד לק"ש דמי שאנוס יצא ידי חובתו אף לאחר שעלה ע"ה עד הנץ החמה, דשם בזמן שכיבה תליא מילתא ואיכא אינשי דגנו בההיא שעתא אבל לענין הזכרת יציאת מצרים בלילה תליא מילתא ולאחר שעלה ע"ה לאו לילה הוא. ומיושב בזה דברי רש"י (ברכות ט') דקאמר שם ר"ז ובלבד שלא יאמר השכיבנו, פירש רש"י שם דקאי על קודם שעלה ע"ה, אף דמשמעות הגמרא שם דקאי לאחר שעלה ע"ה מ"מ פירש רש"י כן דק"ל דא"כ או"א ג"כ לא יאמר דהא נתקנה בשביל הזכרת יציאת מצרים ולאחר שעלה ע"ה ביטל המצוה ושוב לא יאמר או"א, ולכך הוכרח רש"י לפרש דקאי אקודם שעלה ע"ה, ותמה שם על דברי התוס' ושאר פוסקים שמפרשים דקאי על אחר שעלה ע"ה דא"כ או"א ג"כ לא יאמר, ומתרץ כיון דאין בזה משום דובר שקרים אף שכבר עבר הזמן מ"מ יאמר עכ"ד בקצרה וע"ש באריכות. ובאמת תירוצו על התוס' והפוסקים אין לו שחר, דמה בכך דאין בו דובר שקרים מ"מ כיון דעיקר או"א תיקנו משום הזכרת יצ"מ וכבר עבר הזמן היאך יברך ברכה לבטלה. ובאמת שיטת רש"י ותוס' הייתי יכול לפרש ברווחא דכל אחד קם בשיטתו, דרש"י פירש בריש מכילתין דעיקר ק"ש הוא ק"ש שעל המטה והא דקורין מבעוד יום כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת, והתוס' הקשו דא"כ אמאי לא מברכין על ק"ש שעל המטה שתים לפניה ושתים לאחריה, והרא"ש הוסיף ג"כ להקשות היאך יכול לברך מבעוד יום דהא עדיין לאו זמן ק"ש היא, והרשב"א בתשובותיו סי' מ"ז נשאל ג"כ שאלה זו, ותירץ שעיקר הברכות לא נתקנו בשביל הק"ש אלא ברכות בפ"ע וחכמים סמכו אצל ק"ש, ומביא ראיה מהא דברכות י"ב בשחר מברך שתים לפניה, מאי ברכות אין מעכבות זו את זו, אילימא דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור, דילמא לא מטי זמניה וכי מטי זמניה מימר אמר