נחלי מים קמב

גופא היא מסימני הגאולה, והיינו דקאמר ר"ג אומר כל שלא אמר וכו' וכדפירש הרשב"ם שצריך לפרש טעמיהם שלא יהיו כסותרים, ומדוקדקים בטעמם, מעיקרא אמר טעם על מצה ע"ש שלא הספיק בצקם וכו' ומביא ע"ז הפסוק ויאפו את הבצק ולא יכלו להתמהמה וכדברי האר"י ז"ל שלא היו יכולים להתעכב שמה אפילו רגע אחד לבלתי יהיו משוקעים בטומאת מצרים, ולזה ג"כ המרור מורה על הגאולה כנ"ל למהר הזמן. ובזה יפה מקושר המאמר בכל דור ודור חייב אדם, דלכאורה בדורות אלו שכבר עברו זמן ת"ל שנה, א"כ לדידן אין נפקותא מה שיצאנו ממצרים טרם בוא הזמן, אך באמת לא כן הדבר דלולא הקדמנו לצאת לא היה ח"ו תקנה לנו לעולם ומהקדמת הזמן צמחה לנו ישועה ג"כ, וזהו דקאמר בעל ההגדה חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים דממהירות הזמן והגאולה היה לנו ישועה אף שכבר עבר כמה עידנים מהבטחת השי"ת לא"א מ"מ מועיל אף לנו, וזה שהוסיף רבא בגמרא וצריך לומר ואותנו הוציא משם, כי מהירות הגאולה הוא ישועה לנו. כן ימהר ה' לנו שנת גאולה אמן: דרוש י"ט לשבת הגדול לדבר קצת בדיני הזכרת יציאת מצרים מה שחקר בזה הגאון בעל ש"א ז"ל ומה שחדשתי בזה קצת בעזהי"ת

הנה תר"י כתבו בריש מכילתין דליציאת מצרים של לילה לא בעי ממש לילה, אלא מיד לאחר שקיעה מותר להזכיר יצ"מ, כיון דיכול לומר ת"ע דהיינו גולל אור מפני חושך יכול נמי לומר יצ"מ של לילה, וטעמם כיון דלא כתיב בקרא בהדיא לילה אלא מרבויא דכל לא בעי ממש לילה אלא כל דיכול להתפלל ת"ע יכול לומר הזכרת יציאת מצרים. והגאון ש"א סי' ח' הרבה להשיב עליהם, ודעתו דהזכרת יצ"מ בלילה ממש, ואפילו אם הזכיר בה"ש לא יצא ידי חובתו כיון דהוא דאורייתא ואזלינן בספיקא להחמיר, זה דעתו. אמנם מה שהשיג על תר"י דנהי דתליא בת"ע ולא בעינן ממש לילה, מ"מ זה לר"י, אבל לרבנן דאמרי תפלת המנחה עד הערב וכיון דלא הוי לילה לענין ת"ע לא הוי ג"כ לילה לענין הזכרת יצ"מ, ובגמרא אמר השתא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וזה שייך לענין תפלה שהוא מדרבנן אבל לענין הזכרת יציאת מצרים שהוא מה"ת בודאי ראוי להחמיר, וכספיקא דרבוותא, ולפ"ז אמאי יוצא בהזכרת יצ"מ היכא דלא הוי ממש לילה דשמא הלכה כרבנן, ע"כ תורף קושייתו. ונפלאתי מאוד דהא התר"י שם נתנו טעם על מה שנהגו להתפלל בעוד שאינו ממש לילה והיינו מיד לאחר שקיעה וע"ז נתנו שם טעם זה, ולפ"ז תר"י לשיטתו דאף לרבנן זמן תפלת המנחה עד שקיעת החמה, ומפרש שם עד הערב היינו שקיעת החמה ונרמז שם בתר"י בנעימת לשונם ובר"פ תפלת השחר ביארו בהדיא תר"י דתפלת המנחה אף לרבנן היינו עד שקיעת החמה, ולפ"ז לאחר שקיעה יכול להתפלל תפלת מעריב אף לרבנן שפיר כתב ולפ"ז תר"י דיכול להזכיר יציאת מצרים כיון דבת"ע תליא מילתא ובזה יכול להתפלל אף לרבנן יכול ג"כ להזכיר יציאת מצרים וזה מבואר בהדיא בתר"י למדקדק שם וא"ש תר"י. אמנם יותר אני מפליא על הגאון שאגת אריה דלמה תלה דבר זה בתר"י הלא לענ"ד מוכח מרש"י ותוס' ורשב"א ורא"ש ושאר ראשונים כמו שאבאר אי"ה דהלא כולם כירכרו על מנהגן של ישראל שנהגו לקרות ק"ש קודם צה"כ וכל אחד נתן טעמו, דרש"י נתן טעם דעיקר הק"ש שעל המטה, ותוס' והרשב"א והרא"ש והמאור והרמב"ן נתנו טעמים אחרים, והלא יקשה אם נימא כש"א דהזכרת יציאת מצרים בלילה תליא מילתא דהוי דבר שמצותו ביום ובלילה ומה שמצותו בלילה בעי ממש לילה כמבואר במגילה, א"כ קשה היאך אנו יוצאים בהזכרת יציאת מצרים של לילה, דטעם רש"י לא שייך דהא אינו קורא אלא פרשה ראשונה ולא הזכיר בה יציאת מצרים, גם