נחלי מים קמ

כי זה מורה מלכותו על כולם, ולכך מסיים ביה הש"ס, ואנן דמסיימינן בפסוקי מלכיות בפסוק שמע ישראל, שהוא במקום מלכיות, כיון דבפסוק זה נכלל ג"כ אחדותו על כולם לכך הקדימו יותר בתחלת פסוקי מלכיות בפסוק ה' ימלוך לעולם ועד שמורה אחדותו על הכל, כיון דבלא"ה מסיימים בפסוק שמע ישראל, עכ"ל המהרש"א. נמצא לפי דברי המהרש"א ז"ל פסוק שמע ישראל ופסוק ה' ימלוך לעולם ועד שניהם מורים על ענין אחד על אחדות שמו יתברך על כולם ולהכי נקט הש"ס פסוק שמע ישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת, על פסוק ה' ימלוך לעולם ועד, כיון דשניהם כוונה אחת להם להורות על אחדותו ית"ש כדברי המהרש"א

ובדברי המהרש"א יובן דברי אגדה מפסחים בשעה שאמרו בני יעקב שמע ישראל פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד דשניהם מתאימים בכוונה אחת לאמת יחודו ית"ש

ובזה יש סמיכה לשתי המימרות הנ"ל כשמביאים הטף מזכיר השי"ת זכותן של התינוקות במה שהכירו אותו מתחלה על הים ועשוהו חטיבה אחת, ולעומת זה עושה השי"ת עמנו ג"כ חטיבה אחת בעולם שנאמר ומי כעמך וגו', והבן היטב זה

ובזה אמרתי דבר נאה. איתא בכתובות י"א אמר ר"ה גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, ופריך הש"ס מאי קמ"ל דזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו תנינא וכו', ותירץ הש"ס מ"ד עכו"ם בהפקירא ניחא ליה דהא קיי"ל עבד ודאי בהפקירא ניחא ליה קמ"ל דהנ"מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא ליה, לימא מסייע ליה הגיורת והשבויה והשפחה וכו' פחות מבנות ג' שנים ויום אחד מאי לאו דאטבלינהו ע"ד ב"ד, לא הב"ע בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו דניחא להו במאי דעביד אבוהון. שוב איכא מימרא דרב יוסף הגדילו יכולין למחות, ופריך הש"ס מגיורת פחותה מבת שלש שנים דיש לה כתובה מאתים, ואי ס"ד הגדילו יכולין למחות יהבינן לה כתובה דאזלה ואכלה בגיותה, ומשני לכי גדלה וכיון שהגדילה שעה אחת אין יכולה למחות, וכן פריך שם הש"ס מקנס אמאי יש קנס לבא על פחותה מבת שלש שנים דאם הגדילה יכולה למחות, ומשני ג"כ לכי גדלה יהבינן לה וכיון שגדלה שעה אחת אינה יכולה למחות ומצאתי בשיטה מקובצת בשם הריטב"א ז"ל, וז"ל וא"ת אמאי לא מייתי מן העומדים בסיני שהיו שם כמה קטנים שנכנסו תחת כנפי השכינה והטבילום ומלום מאליהם, וי"ל דהתם משום דנתגיירו אבותיהם וניחא להו במאי דעביד אבוהון, ותו דאלו זרע אברהם כבר נצטוו על המילה ולהכניסם מקטנותם בברית ואין זה אלא גמר גירות עכ"ל השיטה מקובצת. וה"ה דהוה מצי להקשות, כיון דקי"ל הגדילו יכולים למחות היאך גיירו הקטנים ואכלו קרבן פסח או שאר דברים דילמא ימחו, וע"ז לא שייך תירוץ הראשון של הש"מ הנ"ל דמ"מ אף בגר שנתגיירו בניו עמו יכולים למחות משיגדלו כמוכח הסוגיא, וצ"ל כתירוץ השני של הש"מ דבזה שייך דהוה רק גמר גירות, ובודאי מועיל ואפילו הגדילו אינם יכולים למחות

אמנם באמת לענ"ד נראה דבלא"ה לק"מ קושית הש"מ והוא ע"פ מדרש פ' בשלח שהבאנו לעיל דמשם מוכרח אדרבא דהתינוקות הכירו יותר להקב"ה מהגדולים, א"כ בודאי גירות אביהם מועיל ובזה לא שייך חשש שמא ימחה. ונראה דזה מכוון בקרא זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, דהיינו דהתינוקות בעצמם השיגו אלהותו יותר מהגדולים א"כ שפיר מועיל גירות אביהם. וזהו דקאמרי אלהי אבי, או לתירוץ הש"מ דגמר גירות בודאי מועיל, וכבר קיבלו גירות בימי אברהם, וזהו דקאמר זה אלי ואנוהו דהיינו דמקבל עליו אלהותו יתברך, וכ"ת כיון דקטנים אינו מועיל הגירות וכקושית הש"מ לזה אמר אלהי אבי והיינו דזה רק גמר גירות כיון שכבר קיבלו הגירות בימי אברהם אבינו ע"ה

וזה היה כוונת פרעה מי ומי ההולכים, דהיה סובר דאין מועיל גירות הקטנים, ומשה רבינו השיב לו בנערינו ובזקנינו נלך ממילא מועיל הגירות ג"כ אצל הבנים ובנות וכסברת הש"ס בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו, דניחא להו במאי דעביד אבוהון, ולהכי לא כתיב נלך ביחוד אצל הבנים והבנות כיון דהם נכללו בגירות הגדולים כי גירותם לבד אינו מועיל בלא דעת אביהם וכסברת הש"ס. והבן זה

שאלת הבן מה נשתנה צריך להבין מה זה דמקשה טעם על מצות אלו ולא על שאר מצות,