נחלי מים יג

וכמו שדרשו חז"ל כי חק לישראל הוא, א"ל אלא לישראל לעכו"ם מניין ת"ל משפט לאלהי יעקב, ע"כ הוא דן בפמליא של מעלה שלא לותר כלום משא"כ ביוה"כ כשהוא דן לישראל לבד כדכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וכו', ומדייק כי הכפרה והטהרה ביוה"כ הוא רק לישראל, לזאת השי"ת בעצמו הוא הדן, ולא נמסר לפמליא של מעלה, וכמאמר הזוה"ק לפני ה' ממש. ע"פ דברים אלו נראה דלזה כיון התנא בסוף יומא, אמר רע"ק אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים, דהתנא רע"ק בא לדרוש ג"כ הפסוק כי ביום הזה וכו', וראב"ע דרש מתחלה מקרא זה על עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר, דדייק לפני ה' היינו החטא שאינו נוגע אלא להקב"ה, ור"ע דרש קרא לפאר מעלת ישראל על זולתם, שהם נשפטים מהקב"ה בכבודו ובעצמו ולא נמסר דינם לפמליא של מעלה, רק הקב"ה לבדו יושב על כסא רחמים ומטהר אותם, וכדברי הזוה"ק לפני ה' ממש, על כן נקט רע"ק בלשונו אשריכם ישראל, ישראל דייקא, ואמר עוד לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, לענ"ד לרמז מה שמבואר בזוה"ק ובספרי ח"ן כי ביום כפור נתגלה אימא עילאה לכפר על ישראל. וזה נקרא בחינת מי וכנודע למבין, וזהו דקאמר לפני מי, ומי מטהר אתכם, מ"י דייקא

עתה ידרש הפסוק שהתחלנו כמין חומר, דהנביא מדבר מתחלה עם היחיד שזמן תשובתו בי' ימים שבין ר"ה ליוה"כ, כמו שדרשו חז"ל מהך קרא דרשו ה' בהמצאו דהוי הגבלת זמן, ע"כ אמר עד ה' אלהיך, דהלשון עד מורה על הגבלת זמן, ומדייק לשון ה' אלהיך, הכוונה שביוה"כ הקב"ה בעצמו יושב לשפוט את ישראל בלתי פמליא של מעלה, וכדברי הזוה"ק לפני ה', ואלהיך הוא לשון דין, כמו אלהים בכל מקום נקרא דיין, והכוונה שה' אלהיך הוא שופטך ברוב חסדיו כנ"ל, ואח"ז מדבר הנביא עם הרבים, שהם אינם נכנסים בגדר זמן מוגבל, כמו שדרשו חז"ל מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו כנ"ל, אמר בלשון רבים, קחו עמכם דברים, דהיינו הרבים ושובו אל ה', ולא אמר עד ה' כי הרבים בכל זמן שקוראים אל ה' הוא יענה אותם, ונכון הוא

או יאמר בדקדוק הנ"ל ע"פ מה שמפרש בזוה"ק (בראשית קנ"א) מה שאמר יעקב אבינו ע"ה וידר יעקב נדר לומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וכו', והיה ה' לי לאלהים, דלכאורה אינו מובן, היתכן יעקב בחיר שבאבות ידבר כדברים האלה, דמשמע בלא זה ח"ו לא, ופירש בזוה"ק וז"ל, והיה ה' לי לאלהים אפילו רחמי כד איתוב בשלם אשוי לקבלי לדינא בגין דאפלח קמיה תדיר. דברי זוהר אלו מתנוצצים למה שאמרו חז"ל ברכות פרק שני (דף י"ז ע"ב) על קרא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה, רב ושמואל ואמרי לה ר"י ור"א, חד אמר כל העולם ניזונין בצדקה והם ניזונין בזרוע. ופירש רש"י בזכות שבידם ובצדיקים משתעי קרא וקרי להו רחוקים מצדקתו של הקב"ה. וזה כוונת יעקב אבינו ע"ה והיה ה' לי לאלהים כדברי זוהר הנ"ל, אפילו רחמי אשוי לקבלי לדינא, וזו היא מדרגה הגדולה שבצדיקים. וזה כוונת הנביא ג"כ שובה ישראל, שהם במדרגה הגדולה (כידוע דכנוי ישראל בצדיקים מדבר) בבחינה כזו עד שה' יהיה אלהיך, פי' שהוי"ה מדת רחמים יכול לקבלי לדינא כדברי הזוהר וגמרא הנ"ל, וזה נראה הענין שאמרו חז"ל שהצדיקים מהפכין מדה"ד למדת הרחמים, היינו שגם מדה"ד מסכים להיטיב עמהם, לא כן הרשעים מהפכים מדת הרחמים למדת הדין להרע להם. ובזה פירשנו דברי דוד המע"ה פני ה' בעושי רע וגו' צעקו וה' שמע, והיינו שדוד המלך ע"ה מגנה הרשעים המהפכים השיטה שגם מדה"ר יעיר קנאה עליהם להכרית זכרם. אמנם כאשר מתחרטים בתשובה וצועקים בתפלה לפניו ית"ש אז גם מדה"ד מרחם עליהם, וזהו וה' שמע, כידוע וה' בכל מקום הוא וב"ד. ושוב בא הנביא להוכיח לרבים שלא הגיעו למעלה הגבוהה להפוך מדה"ד לרחמים, כי מעלה, כזו נמצא רק ביחידי סגולה כמו יעקב אבינו ע"ה ושאר צדיקים כיוצא בו, אך הרבים שאינם בבחינה זו מדבר עמהם קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו לבקש רחמים מאת ה' בעל הרחמים שירחם עליהם, וזה דקאמר הנביא להם אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, דמדבר בבחינת הבינונים שעדיין לא כלה הרע שבהם לגמרי, שנבקש מאת השי"ת שישא העון ויקח הטוב שבנו ואל יפן להרע שבתוכנו

ונמלצה מליצת הנביא דקאמר ונשלמה פרים שפתינו, ומובן עם מה שאמרו חז"ל סוף מנחות. תניא אמר ר' שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם