נחלי מים קלח

הנאה מלא תאכל מ"מ פריך שפיר ואימא כמים וכו', דהא כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן כמבואר לקמן (כ"ד ע"ב) אבל במעילה מועל אף שלא כדרך הנאתן כמ"ש תוס' זבחים (ע"א.) ד"ה אפילו אחת ברבוא, ובסנהדרין (ע"ט:) בתוס' ד"ה בשור שלא נגמר דינו) (אף שלכאורה סותרים מ"ש התוס' פסחים (כ"ו) ד"ה שאני היכל דלתוכו עשויה, כבר עמד על מדוכה זו זקיני הגאון ז"ל בחיבורו מנ"א וע"ש תירוצו ואי"ה כשנגיע לשם אראה ג"כ לשום עיוני ע"ז), א"כ שפיר פריך דאימא כמים הניסכים על גבי המזבח דאסור אף שלא כדרך הנאתן כמו גבי מעילה דמועל שלא כד"ה ה"ה דם יאסר שלא כד"ה א"כ שפיר איצטריך היקש דמלא תאכל לא היה אסור אלא דרך הנאתו כמו שאר איסורים שבתורה, וכן הא דפריך ואימא כמים הנשפכין לפני ע"א היינו ג"כ דאסור אף שלא כדרך הנאתן כמו ע"ז דאסור אף שלא כדרך הנאתו כמ"ש התוס' פסחים (כ"ח ע"א) ד"ה ותנן נמי ע"ש בדבריהם. וזה נ"ל פירוש הסוגיא ברור בעזהי"ת: פרשת שמות

במדרש אשר לא ידע את יוסף וכי לא הכיר את יוסף אמר רבי אבין משל לאחד שרגם אוהבו של מלך אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא הזה כלומר היום אשר לא ידע את יוסף למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה' עכ"ל המדרש. ונלע"ד להסביר דברי המדרש בטוב טעם בס"ד ע"פ מה דאיתא בסוף מנחות אמר ר' אבא ב"ר יצחק אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יהודה מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים ומצור כלפי מערב ומקרטיגי כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא אביהם שבשמים, איתביה ר' שימי בר חייא לרב ממזרח שמש וגו' גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו'. א"ל שימי את דקרו ליה אלהא דאלהיא. עיין במהרש"א חד"א וז"ל נקט מתחלה ישראל דע"י ישראל של מטה נתפרסם אלהותו יתברך ויכולתו בעולם התחתון ושהוא אלהי ישראל ומשגיח על הארץ דהיינו אביהם שבשמים, אבל מצור כלפי מערב כיון שאין מכירין ישראל אין מכירין אביהם שבשמים שהוא משגיח בעולם השפל, אבל הוא אלהא דאלהיא כדמסיק שהוא אלהי אלהים ולאותן אלהות שתחתיו נתן כח וממשלה למטה ואין הוא משגיח בעולם התחתון עכ"ל. ולהמתיק דברי מהרש"א ביותר לפמ"ש רבינו יונה ז"ל ברכות סוף פרק תפלת השחר על הא דאמרו חז"ל כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני השכינה וז"ל מפני שהקב"ה אע"פ שאינו נראה לעין נראה הוא ע"י גבורותיו ונפלאותיו כענין שנא' אכן אתה אל מסתתר אלהי ישראל מושיע, כלומר אע"פ שאתה מסתתר אתה הוא אלהי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה וע"י תשועתך רואים אותך בני אדם ואתה מתגלה להם ומכירים אותך, וזה ג"כ בכאן ע"י שמחדש החדשים הוא מתגלה לבני אדם והוא כאילו מקבלין פניו מפי מורי הרב כו' עכ"ל. בזה מבוארים דברי מהרש"א הנ"ל דע"י ישראל אשר נותן לב עליהם בכמה נסים ונפלאות שעשה עמהם, וכי הוא משגיח עליהם בכל עת ובכל שעה ניכר לכל השגחתו בתחתונים. ובזה מבוארים דברי המדרש הנ"ל, כי אם היה מכיר את יוסף והיינו להכיר בהשגחת השי"ת עליו בכל עת כנודע במדרשים השגחת שמו יתברך על יוסף ואף כשהיה בבית אדוניו היה נודע השגחת שמו יתב', כדאיתא בזוהר הקדוש וירא אדוניו כי ה' אתו ולא כתיב וידע אדוניו, כי ממש בעין חזא הנסים והנפלאות שעשה הוא ית"ש עמו, אמנם טח עיניו מראות ולא רצה להתבונן בהשגחת הבורא על יוסף, ממילא כפר ג"כ בהשגחת הבורא כדאמר בגמרא הנ"ל דע"י שאין מכירין את ישראל אין מכירין לאביהם שבשמים, ושפיר מסיים המדרש למחר יעשה בי כך, ולכן הביא השי"ת המכות ועשה הנסים והנפלאות להתבונן בהם השגחתו על התחתונים, כמ"ש למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ועיין פירוש רש"י בחומש שם ובדברי הרמב"ן על התורה פרשת קדש לי ויונעם

בפרשת בא ויושב את משה ואהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו וגו', מי ומי ההולכים, ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך וגו'. בספר מגלה עמוקות מדקדק למה כתב אצל בנערינו ובזקנינו נלך, ולא כתיב נלך אצל בבנינו ובבנותינו. ונראה להבין ע"פ מ"ש באגדה פ"ק דחגיגה ת"ר מעשה ברבי יוחנן בן ברוקא ור"א בן חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש היה