נחלי מים קלד

בגמרא דע"י נס אהדרו ליה תמני סרי דרי חוורתא. ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם עפ"י מה שאמרו חז"ל בשבת פ' במה בהמה (נ"ג:) ת"ר מעשה באחד שמתה אשתו והניחה לו בן לינק וכו' ונעשה לו נס ונפתחו לו שני דדין כשני דדי אשה והניק את בנו. אמר רב יוסף כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס, א"ל אביי אדרבה כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית. א"כ לכאורה היאך נעשה נס לראב"ע דאהדרו ליה תמני סרי דרי חיוורתא, הא לדעת אביי גרוע אדם הלז דנשתנו לו סדרי בראשית. לכן בא הרמב"ם ז"ל ליישב קושיא זאת והוא זה. דבאמת דהדבר שהוא נגד סדרי הטבע בזה שייך לומר כמה גרוע האדם שנשתנו עליו סדרי בראשית, אך דבר שיכול להיות ע"פ סדרי הטבע, אף שבעת ההיא לא היה מחייבו הטבע להיות ונעשה ע"י נס לא שייך בזה כמה גרוע אדם הלז, כיון דגם הטבע היה מחייבו להיות. והנה מה שכתב הרמב"ם והיה מרבה לשנות ללמוד ולקרות יומם ולילה עד שתשש כחו ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה אין כוונתו בזה דע"י תשישות כח באה לו השיבה, דהא מסיים והתחלת השיבה היה ברצונו כמבואר בגמרא, הרי דמרמז הרמב"ם על הנס כדאיתא בגמ', רק דכוונת הרמב"ם דע"י הלימוד והתשישות היה הטבע מחייב להיות השיבה, אך שהזמן לא היה מחייבו, אמנם ע"י הנס כמבואר בגמרא נתהוה השיבה להיות ראוי לנשיאות, ודבר זה אינו מנגד להטבע ואין זה שינוי סדרי בראשית דגם הטבע מחייב כן. המקום ידין אותנו לכ"ז דמהפכנא בזכות רבינו הרמב"ם ז"ל

אך באמת בהך אגדה שהבאתי דלדעת אביי הוי חסרון לאדם שנשתנו עליו סדרי בראשית, הא חזינן לכמה תנאים הקדושים ומצינו כמה בש"ס דנעשו להם נסים דהוי שינוי סדרי בראשית, כמו רחב"ד שאמר לחומץ וידליק, והני עיזי דמייתי דובי בקרנייהו, ורפב"י דאמר לנהר פלוג מימך, וכהנה הרבה עובדי דמצינו בש"ס, וחלילה לומר עליהם כמה גרוע

והנלע"ד ענין נכון בזה אשר מבואר בספרים הקדושים ודברתי מזה בפתחא זעירא לס' מקור מים חיים שחברתי בעזהי"ת, והוא דזה ידוע לנו כי בעת בריאת השי"ת עולמו ברא שיתנהג העולם בשני מיני הנהגה, אחת היא הנהגה טבעית אשר היוצר הטביע כן במאמרו, הגם שגם הנהגה זו מאתו ית"ש היא וגם את הטבע ברא שמו ית', מ"מ נקראת הנהגה הטבעית, ועל הנהגה זו רמזו חז"ל בלשונם עולם כמנהגו נוהג. אמנם יש עוד הנהגה פנימית כמראה אופן בתוך אופן והיא הנהגה השגחית שיהיה העולם מתנהג בהיפוך הטבע והיא ההנהגה ע"י התורה בכ"ב אותיות שבה והצדיקים העוסקים בתורת ה' ושומרי מצותיו המה מונהגים בהנהגה השגחית בהיפוך הטבע, ואלו שתי ההנהגות מרומזות בפסוק ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ושם אלהים מרמז על הנהגת הטבע כנודע ליו"ח וגם אלהים בגימ' הטבע, ושם הוי"ה ב"ה מרמז על הנהגה השגחית שהיא בהיפוך הטבע, והבאתי דברי בעל עבודת הקודש במה שהפליא על חכמי המחקר שנתלבטו כאשר רואים שינוי טבע בעולם כמו בקריעת ים סוף שנתקשה להם דבר זה, והוא ז"ל הפליא עליהם דאדרבה בעת בריאת העולם הטביע השי"ת כן שיהיה העולם מתנהג בהיפוך הטבע לעת הצורך וכאשר אנחנו רואים הנהגה בלתי טבעית אז מתחזק אצלנו לדעת כי גם הטבע מאתו ית"ש היא ומזה תתגדל קדושת שמו ית'. ובזה נפתח לנו שערי אורה להבין מאמר הנ"ל, דכבר ידוע לנו כי תכלית בריאת העולם הוא האדם, וכל מה שנברא בששת ימי הבריאה הכל המה לצורך האדם לשמשו וכמו שאמרו חז"ל ראית חיה ועוף וכו' והם נבראו לשמשני וכו', הרי דכל הברואים מששת ימי בראשית בשביל האדם המה. ועתה מובן היטב, דהנה הנסים שנעשו להני צדיקים דמביא הש"ס הכל היו בדברים זולתו שאינן בגופו, ובודאי לאלו הצדיקים משועבדים המה כל הברואים להתנהג עמם בשינוי הטבע רק כיון שנצטרך לכך מתנהגים עמו כל הברואים לפי רצונו, והתנאים האלו שהיו השלמים ביותר שלהם היו כל הברואים משועבדים למלאות רצונם לכן צוה לחומץ וידליק והני עיזי דמייתו דובי בקרנייהו ופלוג מימך וכן שאר התנאים כל הנסים שנעשו להם הכל היה מחוץ לגופם, אמנם האדם בעצמו הוא נברא בתכלית השלימות שהוא תכלית בריאת העולם וכמו שהאריכו בזה הקדמונים ומקרא מלא דבר הכתוב אשר עשה האלהים את האדם ישר, ועליו לא שייך חסרון, והנה האדם הלז שנעשו לו שני דדים כדדי אשה אף שבאמת הוא נס שייך לומר