נחלי מים קלא

היתה זאת ולא ע"י זולתו כי הוא המשגיח, וזה ג"כ כוונת התרגום ארי דא הוא גבורתא דה' דעבד להון קרבין במצרים, וע"פ פשוטו אינו מובן ולדברינו יובן היטב. דכאשר השיגו ע"י הנהגת הכבדות שהשי"ת משלם להם מדה כנגד מדה, כמו כן כל האותות והמופתים שעשה השי"ת בהם במצרים הכל מאת ה' היה, וזהו כי ה' נלחם להם במצרים

ובזה נ"ל ליתן כוונה נאותה לדברי התרגום על פסוק אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, ותרגם נשבח ונודי קדם ה' ארי איתגאי על גיוותניא וגאותא דיליה היא סוסא ורכביה שדי בימא, והענין הוא שבימים הקדמונים היו עובדים לצבא השמים והיו עושים טלסמאות וצורות מיוחדות לכוכבי השמים והיו עובדים להם להשפיע להם טובות, אך לא כאלה חלק יעקב, אנחנו מאמינים בני מאמינים כי כל צבא השמים המה בידו ית"ש כגרזן ביד החוצב ובלתו ית"ש לא ייטיבו ולא ירעו והוא ית"ש לבדו זן מקרני ראמים וכו'. והנה ישראל שהיו במצרים היו מקושרים בקשרי הטומאה שלהם לבלתי יוכלו לצאת משם לעולם כמבואר בזוה"ק בכ"מ וכמ"ש רש"י ז"ל ע"פ עתה ידעתי עד עתה אפילו עבד לא היה יכול לברוח, וברצונו ית"ש הפקיע כל הקשרים שלהם וידעו הכל כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וכבר פירשנו הכוונה בזה, דענין אלהים הוא בעל היכולת ובעל הכחות כמ"ש בש"ע א"ח, וזה כוונת הכתוב ה' הוא האלהים בעל היכולת והכחות, בשמים ממעל, המה המזלות שבשמים, ועל הארץ מתחת הכל המה תחת פקודתו ואין ביכולת שום בעל כח לעשות פעולה בלתי כח ה' והוא המשפיע לכולם, והנה בקריעת י"ס השיגו זה השגה הגדולה כשמאחז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. והבינו כי הוא ית"ש בעל היכולת כולם וכי כל צבא שמים עושי רצונו הם ואין להם כח מעצמותם, וזהו דברי התרגום ארי איתגאי על גיותניא ר"ל על כל צבא השמים הוא מתגאה עליהם, וזה ביאור וגיאותא דיליה היא ר"ל הכת שיש לצבא השמים מאתו הוא ומידו נתון להם הכח ההוא. ויומתק סוף דברו במה ניכר להם, סוס ורוכבו רמה בים, ר"ל ע"י שראינו שהקב"ה משלם מדה כנגד מדה אז ידענו כי הוא המשגיח לבדו ולא מסר לצבא השמים

וע"פ דברינו יהיה נכון מה שהשיב השי"ת למשה בפ' קדש לי כל בכור, והענין כמ"ש הרמב"ן ז"ל אף למ"ד לא קדשו בכורות במדבר ולא נצטוו בפדיון הבן ולא בפטר חמור עד בואם לארץ ישראל, מ"מ אותן הבכורות שהיו במצרים נתקדשו מאהבת ה' אשר פדה אותם ממות לחיים, ולענ"ד עוד ענין נכון הראה בזה, כי מבואר במדרש שה"ש שהיה קטרוג בצאת ישראל מה נשתנו אלו מאלו, ובזכות ד' דברים נגאלו ישראל, ואחד מהם שהיו גדורים מעריות, ורצה השי"ת להראות בזה קדושת ישראל, דבמכות בכורות הוצרך להיות ע"י השי"ת בעצמו כמ"ש אני שהבחנתי, מחמת שהיו פרוצים בזנות ובאו עשרה רווקים על מצרית אחת שכל אחד היה בכור, וזה לא היה ניכר כ"א להשי"ת, משא"כ גבי ישראל שהיו גדורים היה מש"ר לבדו יכול לקדש הבכורות דהכל יודעים שהראשון הוא הבכור, ורצה השי"ת להראות שבזכות זה כדאי לגאלם מפני שהיו גדורים. וזה ענין נכון: דרוש י"ז לשבת הגדול בס"ד ר"פ מי שהיה טמא

רש"י ד"ה למה נאמר וכו' ל"ל דאידכר רחמנא טפי מאונס אחרינא וכו'. הנה מפירוש רש"י נראה להבין דה"פ דא"כ למה נאמר שהיה בדרך רחוקה לידכר רחמנא אונס אחרינא, ולפ"ז יש לתמוה מאי קאמר שאלו פוטרין מהכרת, הא גם אונס אחרינא פוטר מכרת. וצ"ל ליישב פירוש רש"י, דבאמת לכאורה תמוה ל"ל קרא לפטור מהכרת, דהא אונס רחמנא פטריה, וצ"ל דהייתי אומר דדרך