נחלי מים קל

בחצי לילה ממש. ע"ד שמבואר בזוה"ק בכ"מ שאחר חצי היום יש אחיזת החיצונים ביותר והולך ומתגבר עד חצות לילה ממש ובעת שליטת החיצונים יכול לשלוט הכישוף והטומאה, אבל בחצי הלילה מתעורר כח החסד של השי"ת ומתבטלת אחיזת כל החיצונים, וכמשאחז"ל (יבמות ע"ב) על פסוק ויהי בחצי הלילה וכו' מאי תלמודא הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא, וכיון דבעת ההיא נתבטלו כל החיצונים מזה ידעו הכל ויבינו כי מאת ה' היתה המכה, וזה כוונת השי"ת במה שהכה הבכורות בחצי הלילה דוקא, אמנם משה רבינו ע"ה היה ירא לסמוך על נס זה פן יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו עדיין לא הגיע חצות לילה ממש ויש עוד רגעים עד חצי לילה ויתחזקו ביותר בשבושם ויאמרו שזה ע"י כחות הטומאה כי כל שסמוך לחצי לילה החיצונים מתגברים ביותר והכישוף שולט בחוזק רב כמ"ש בזוה"ק דעד חצות לילה כל רגע ורגע מתגברים ביותר כחות החיצונים, ולזה לא רצה משה רבינו ע"ה לשום זה לאות, ע"כ אמר כחצות, ולא נתן בזה אות

אמנם באמת היה בזה אות אחר להכיר מזה כי מה' יצא הדבר, כמ"ש (ב"מ ס"א:) אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא יצ"מ בריבית יצ"מ בציצית יציאת מצרים במשקלות, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בעכו"ם ומלוה אותן לישראל בריבית, וממי שטומן משקלותיו במלח, וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ופירש רש"י אני שהבחנתי במצרים הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה י' בכורות לאביהן כולם מתו. ומדקא משתבח בזה ית"ש אני שהבחנתי, וזולתו לא היה יכול להבחין, מוכח מזה שמכת בכורות היה ע"י השי"ת בעצמו. עיין פ"י שכתב ג"כ בדרך זה ת"ל כוונתי לדעתו והרחבתי בדבורים בתוספת נופך]. ובזה יובן המכילתא דדרש והכיתי כל בכור אני ולא שרף. דהו"ל לכתוב והכיתי בכור ומדכתיב כל בכור ובחינה זו אין מי שיבחין כ"א השי"ת בעצמו, מזה דרש המכילתא אני ולא שרף והיינו כדברי הש"ס אני שהבחנתי במצרים וכו' דהיינו אותן הבכורות שאין מי שיבחין בהם בלתי השי"ת בעצמו שאליו נודע מי הוא בכור. ובזה מיושב קושית המהרש"א, שהקשה אמאי לא הביא הש"ס הך קרא והכיתי רק הביא הקרא וינער ה', דמהך קרא ועברתי לא הוה מצי הש"ס להוכיח סברתו לפי שפרעה חירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, די"ל טעם דמש"ה הוכרח הקב"ה להכות בעצמו דהך בחינה להבחין הבכורות אין ביכולת כ"א השי"ת בעצמו כמ"ש אני שהבחנתי. העולה מדברי הש"ס שמכת בכורות וקריעת ים סוף היה ע"י הקב"ה בעצמו, ובאמת כל ההכרח שהיה להקב"ה שיהיה הוא בעצמו במכת בכורות בכדי להראות אמיתתו בכל האותות והמופתים שהוא המשגיח בעולם השפל, וע"י שליח היה מקום לטעות, ובאמת היה סגי במכות בכורות לבד להכיר אמיתתו והשגחתו כדברי הש"ס אני הוא שהבחנתי, רק המצרים הרעו לנפשם באמרם כי כולנו מתים כפירוש רש"י, לא כדברי משה שאמר ומת כל בכור, שהרי אף פשוטים מתים, ולא האמינו כי יד ה' עשתה זאת כי הוא המבחין מי הוא בכור כמאחז"ל רשעים אפילו על פתחה של גיהנם אינם חוזרים, וטח היה לבם להאמין באמונה זו, הוצרך הקב"ה להראות עוד בקריעת י"ס כי שם השיגו כולם כי ה' נלחם להם במצרים

ובזה פירשנו מקראי קודש, ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות ויאמר מצרים אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים. דהך תיבת במצרים אינו מובן דהא היה אצל הים, ורש"י ז"ל דחק לפרש דקאי על האנשים המצרים ולא על ארץ מצרים, ד"א פירש רש"י ז"ל דקאי על ארץ מצרים, כשם שאלו לוקין כך לוקין אלו שנשארו במצרים, ולדברינו יתכן לפרש בטוב, דהנה כבר אמרנו שבקריעת ים סוף השיגו כולם כי מאת ה' היתה המכה ולא ע"י שליח וכפי שהבאנו הפסוק בשם המפרשים כי בדבר אשר זדו וביארו הכוונה כיון שהשי"ת משלם להם מדה כנגד מדה במים דנו ובמים נידונו מוכח מזה השגחתו ית"ש שמשלם לאיש כמפעלו, כמו כן טרם נטבעו בים כתיב וינהגהו בכבדות מדה כנגד מדה כמו שפירש רש"י ויכבד לבו, אף כאן פרע להם להנהיגם בכבדות, וכיון שהשיגו בעת ההיא שהשי"ת המשגיח בעולם, היטב אמרו בזה"ל אנוסה מפני בני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים, הכוונה בזה אם עד עתה היינו בטעות שכל האותות והמופתים שעשה במצרים אינם ע"י השי"ת בעצמו, עכשיו השגנו כי ה' נלחם להם במצרים, שכל המכות שהביא עלינו במצרים מידו