נחלי מים קכט

כנ"ל, ושמחה היה לו על מה שנפרע ממנו הקב"ה בעצמו שזהו כבוד לפרעה ולמצרים, וכמ"ש בזוה"ק דלא דמי מאן דתפס מלכא למאן דתפס הדיוטא, ולא ביזהו ע"י שליח כאשר עשה לסנחריב

באופן אחר נ"ל לתרץ קושית המהרש"א שהקשה אמאי לא הביא הש"ס מקרא הקודם ועברתי וגו' שדרשו במכילתא אני ה' אני ולא אחר, נקדים דברי חז"ל (ברכות ד') דמסיק שם דמשה הוה ידע אימת חצות לילה, וז"ל וכיון דמשה הוה ידע ל"ל כחצות, ומשני קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא דאמר מר למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. ופירש רש"י שמא יטעו, אם אני יודע לכוין השעה הם אינם יודעים לכוין וקודם שיגיע חצות יהיו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה בדאי הוא וכו'. ועל פירוש רש"י קשה לי טובא, דלכאורה נראה כוונתו דאין הטעם שיחשבו למשה בדאי ברגע זמן דק דא"כ אמאי דייק רש"י ז"ל שיסברו שהגיע חצות לילה ועדיין לא באה מכה, יפרש ג"כ ההיפך שמא יטעו אצטגניני פרעה כשיבוא המכה, ויאמרו שעדיין לא הגיע חצות, א"ו דסברת רש"י דזה אינו סברא שיחזיקו למשה בדאי מחמת זה, כיון דהגיעה המכה אף שלפי דעתם לא הגיע עדיין חצות, מסתמא כיון בזה משה האמת, והם הטועים, רק בזה חשש משה שיסברו לפי דעתם שכבר הגיע חצות ועדיין לא בא המכה, יאמרו שמשה בדאי לגמרי ולא תבוא המכה כלל, והגם שאחרי איזו רגע מיד תבוא המכה, מ"מ לא רצה משה רבינו להחשב בדאי אף באותו הרגע כי לפי דעתם יסברו עכ"פ באותו הרגע שלא תבוא המכה. כנ"ל בדקדוק לשון רש"י. אבל קשה לי לפמ"ש הרמב"ן בפירוש החומש ע"פ כה אמר ה' כחצות הלילה, וז"ל משה רבינו לא פירש עתה איזה לילה תהיה המכה הזאת, כי הדבור הזה והאמירה אל פרעה קודם ר"ח ניסן היה, וכשהיה אומר כחצות הלילה לא ידע איזה לילה הוא והנה לא הודיעם משה ליל מכתם, ובפ' השניה פירש לישראל הלילה ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, ובפ' שלישית אמר ויהי בחצי הלילה הנזכר שעשו הפסח עכ"ל הרמב"ן. וכיון שמשה לא הודיעם איזה לילה תו ליכא לפרושי שיטעו לומר שכבר הגיע חצות והמכה לא באה עדיין ושוב לא תבוא עוד, דהא לא הודיעם באיזה לילה תהיה מכתם, וע"כ מוכרח לומר שיחשבו למשה בדאי שטעה בין רגע דחצות ולאחר חצות דהיינו שיראו בחצות שלא באה המכה ובאה ברגע אח"כ וטעה משה ברגע א"כ הוה ליה לרש"י לפרש ג"כ בהיפך שיטעו ויאמרו שעדיין לא הגיע חצות ומשה טעה ויאמרו משה בדאי כמש"ל. וצ"ל דרש"י אינו סובר כדעת הרמב"ן ז"ל, ומשה הודיעם ליל המכה, ולפ"ז מוכרח דפרשה שניה החדש הזה לכם ראש חדשים נאמר קודם שאמר משה לפרעה כחצות, ואין מוקדם ומאוחר בתורה, וכיון דידע משה דבליל ט"ו תהיה המכה הודיע לפרעה, וכן צ"ל לסברת רב אשי בש"ס, רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארביסר הוה קאי והכי קאמר משה לישראל אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כהשתא וגו'. מוכח מזה שהנבואה דהחדש הזה היתה מקודם שנאמרה בר"ח, וזה דכחצות נאמר בתליסר נגהי ארביסר. כצ"ל לפירש"י

אמנם לפענ"ד יש דרך נכון בש"ס וכוונתי בזה לדעת הגאון בעל פני יהושע ואוסיף עוד בביאור הדברים, דהנה כל המכות שהביא השי"ת על המצרים היה רק לבטל הדעות הכוזבות שנשתבשו בעולם, כמ"ש הרמב"ן בפ' קדש, כי מעת דור אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כחשו בה' וחשבו שהעולם קדמון, מהם כחשו בידיעתו הפרטים ואמרו איכה ידע אל, מהם כחשו בהשגחתו ויעש האדם כדגי הים ואינו משגיח בהם ועזב ה' את הארץ ואין שכר ועונש, ובעשות ה' אותות ומופתים במצרים נתבטלו כל הדעות הכוזבות. לכן אמר הכתוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, להורות על השגחה וכי לא עזב חלילה למקרים כדעתם, ואמר עוד למען תדע כי לה' הארץ להורות על החידוש שהעולם שלו והוא חידשו ובראו מאין, ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ להורות על היכולת ואין מי מעכב בידו. והנה הכחשת המצרים היתה, שאמרו שכל האותות והמופתים המה עשויים ע"י כישוף כמשאחז"ל מנחות פ' כל קרבנות (פ"ה.) א"ל יוחני וממרא למשה תבן אתה מכניס לעפריים א"ל אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול, וע"ש בפירוש רש"י, ואם במכת כנים הודו ואמרו אצבע אלהים לא היה בשלימות שהיו חושבים שנעשה ע"י מלאך או ד"א, אמנם השי"ת רצה להראות אמיתתו בהאותות והמופתים שהכל מאתו לזה הכם במכת בכורות