נחלי מים יב

לאחר יוה"כ, יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה, ופירש רש"י בהנך תלת הוא דגלי רחמנא דאף לאחר יוה"כ, הא בשאר עבירות אע"פ שאינו שב יוה"כ מכפר, א"כ משמע דידעינן זה מדגלי רחמנא דבהנך שלש עבירות הוא דיוה"כ אינו מכפר הא בשאר עבירות יוה"כ מכפר, וקשה טובא דלקמן בסמוך הביא הש"ס הספרא יכול לא יהא מכפר אלא א"כ התענה בו וקרא מקרא קודש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קרא מקרא קודש ועשה בו מלאכה מניין ת"ל יוה"כ הוא מ"מ, ומזה הוכיח הש"ס דיוה"כ מכפר בלא תשובה, ואוקי הש"ס כרבי, א"כ מוכח בהדיא דמיוה"כ הוא ילפינן דיוה"כ מכפר בלא תשובה, ומפירוש רש"י משמע דידעינן זאת מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין יוה"כ מכפר מכלל דבשאר עבירות יוה"כ מכפר. לכן ברור לענ"ד דהרמב"ם מפרש בזה דלא כפירוש רש"י, אלא דבאמת הא דידעינן דהנך שלש עבירות חמורות משאר עבירות מהא גופא ידעינן זאת, מדגלי לן קרא יוה"כ הוא דיוה"כ מכפר אפילו בלא תשובה, ובהנך שלש עבירות כתב רחמנא הכרת תכרת, דאין יוה"כ מכפר, מזה ידעינן דהנך שלש עבירות חמורות משאר עבירות מדאין יוה"כ מכפר בזה, והשתא אי לא כתב רחמנא יוה"כ הוא מ"מ, הייתי אומר מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין יוה"כ מכפר ה"ה בכל עבירות, אצטריך רחמנא למכתב יוה"כ הוא מ"מ, ואי לא גלי רחמנא דבהנך שלש עבירות אין יוה"כ מכפר הייתי אומר דגם הנך שלש עבירות ילפינן מיוה"כ הוא מ"מ, דיוה"כ מכפר, והשתא מתרווייהו קראי ידעינן, מדגלי רחמנא דבשאר עבירות יוה"כ מכפר ובהנך ג' אין יוה"כ מכפר, ידעינן דהנך ג' עבירות חמורות משאר עבירות, והשתא לדרך זו לרבנן דסברי דבכל עבירות אין יוה"כ מכפר בלא תשובה, ודרשו הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב. וגלי רחמנא דמיתה אינה מכפרת ממילא ה"ה בשאר חייבי כריתות דאין מיתה ממרקת מדגלי רחמנא בהנך שלש עבירות דאין מיתה ממרקת ה"ה בשאר עבירות דלא ידעינן כלל מסברא דהנך שלש עבירות חמורות משאר, ולכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תשובה דבכל חייבי כריתות הנפש נכרת לעוה"ב. והשתא לדרך זו אין מקום לקושית התוס' דשפיר אוקי הש"ס משנה דיומא כרבנן דגם בשאר עבירות מיתה אינה ממרקת בלא תשובה. וזה נכון מאוד לענ"ד בפשט הש"ס ושיטת הרמב"ם ז"ל: בדרוש א' כתבתי דרכים וחדשות אני מגיד כי תוה"ק כפטיש וכו'

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, קחו עמכם דברים ושובו אל ה', אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו יש לדייק מלת עד, הו"ל למימר אל ה', אשר על זה דרשו חז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה'. עוד יש לדקדק מתחלה מדבר בלשון יחיד, ה' אלהיך, כי כשלת בעונך. ואח"כ אומר בלשון רבים קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וכו'. ותו מתחלה אמר עד ה', ובסוף ושובו אל ה'. לבאר כל זה נראה דהנביא מרמז לנו מה שדרשו חז"ל מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם, אינו נחתם, והכתיב נכתם עונך לפני, אלא אע"פ שנחתם נקרע, שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו, והכתיב דרשו ה' בהמצאו, התם ביחיד הכא בצבור, ביחיד אימת אמר רבה בר אבהו אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ. וזה מרמז לנו הנביא דמתחלה מזהיר ליחיד וקאי על עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ לכן אמר עד ה' אלהיך, ויובן ע"פ דזוה"ק ויקרא דף ס"ז ע"א. וז"ל תאנא מכל חטאתיכם לפני ה', כיון דכתיב מכל חטאתיכם אמאי לפני ה', אלא אר"י לפני ה' ממש, דתניא מרישא דירחא ספרין פתיחין ודייני דיינין בכל יומא ויומא בתי דינין אתמסרן לאתפתחא בדינא עד ההוא יומא דאיקרי תשעה לירחא. בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקני כורסייא עלאה דרחמי למלכא קדישא בההוא יומא בעאן ישראל לתתא למחדי בחדוותא לקדמות מאריהון דזמין למיתב עלייהו בכורסייא קדישא דרחמי בכורסייא דותרנותא, וכל אינון ספרין דפתיחין קמיה וכתיבין קמיה כו' הה"ד מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו לפני ה' ממש וכו'. עיניך תחזינה מבואר דעד תשעה לירחא פמליא ש"מ דנין ובט' לירחא סלקין כולהו דינין לקמי קוב"ה לישב על כסא דרחמי ובכסא דותרנותא, ובס' זרע ברך ראיתי טעם נכון בזה. כי ביומא דר"ה עד יוה"כ הקב"ה דן ג"כ לעו"ג,