נחלי מים קכח

ה' שאין כלל מקום לטעות בע"ז כמ"ש באריכות משא"כ בסנחריב שמפלתו היה רק באנשים ולא בע"ז שפיר יכול להיות ע"י שליח דהא כאן אין מקום לטעות, נמצא שיש לחלק מה שבפרעה נפרע ממנו ע"י עצמו ובסנחריב היה ע"י שליח, ואין כאן מקום להוכחת הש"ס שמחמת שפרעה חירף בעצמו נפרע ממנו בעצמו, לכך הוכרח הש"ס להביא הך קרא וינער ה' שמקרא זה נאמר על המכה שהיה לפרעה בי"ס ואז לא היה עונש בע"ז נמצא ששם היה יכול להיות ע"י שליח כמו בסנחריב ואעפ"כ כתיב וינער ה' מוכח מזה שפיר דמשום שפרעה חירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו וסנחריב שחירף ע"י שליח וכו', והבן

ובזה י"ל ג"כ דברי המגיד מצה זו שאנו אוכלים וכו' ע"ש שלא הספיק בצקם וכו'. והכוונה בזה כמ"ש לעיל דהבצק קאי על הגוף והיצה"ר נקרא שאור שבעיסה, וכוונת המגיד לתת שבח והודיה לשמו יתברך, על שבעת ההיא היו קרובים אבותינו להחמיץ מחמת שנעשו שפטים באלהי מצרים והניח שאר ע"ז וא"כ יש מקום לטעות ח"ו שיש בהם חלילה ממש עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם והשיגו כולם שהשי"ת יחיד ומיוחד ואין זולתו. והבן

ובזה פירשנו מקראי קודש פ' יתרו ויחד יתרו על כל הטובה וגו', עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם, וע"פ פשוטו אינו מובן כ"כ הפסוק הזה ועיין ברמב"ן על התורה מ"ש, והביא הרמב"ן ג"כ דברי התרגום ארי בפתגמא דחשיבו מצראי למידן ית ישראל ביה דנינון, והיינו על השלכת הילדים ליאור, ואינו מובן כ"כ המשך הדברים מה דקאמר תחלה עתה ידעתי כו'. ושמעתי לפרש דהענין הוא דפרעה כפר בהשגחה אמנם האמין במציאות ה', רק חשב שהשי"ת מסר העולם השפל לכוכבים ומזלות והמה ישפיעו כרצונם וכי הוא הסיר השגחתו מהם. אמנם אנחנו עם הישראלי מאמינים בני מאמינים שהוא ית"ש המשגיח בעולם השפל לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ישיב לו. וביארו כשהשי"ת פורע לאדם מדה כנגד מדה צדק למדו יושבי תבל להכיר כי הוא ית"ש משגיח בתחתונים וכאשר נידונו המצרים בטביעות הים דהוי מדה כנגד מדה שעשו לילדי בנ"י בהשלכתם ליאור נתברר השגחתו ית"ש. וזהו כוונת הכתוב עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, הכוונה שהוא ית"ש משגיח בעולם השפל, כי בדבר אשר זדו עליהם, הכוונה שפרע להם מדה כנגד מדה, במים זדו ובמים נידונו

ולדרכנו יתפרש באופן נאות. דהנה לפי דברינו הקודמים וכן ביאר מהרש"א ז"ל שכל המכות היו ע"י שליח חוץ ממ"ב וקריעת י"ס, כמ"ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, וכן בקריעת י"ס וינער ה', והנה תכלית ועיקר כל האותות והמופתים שעשה ה' במצרים, היה רק כדי לבטל הדעות הכוזבות כמ"ש הרמב"ן בפ' קדש וכמ"ש השי"ת למען תדע וגו' כי אין כמוני וגו', וכ"ז שהיו המכות ע"י שליח עדיין לא נתברר כ"כ במופת אמיתת השגחתו ית"ש, אף שבמכת כנים הודו החרטומים ואמרו אצבע אלהים היא עדיין לא הודו לגמרי כמ"ש הפנ"י בברכות שהיו סבורים שנעשה ע"י מלאך ולא ע"י הקב"ה בעצמו, משא"כ במכת בכורות וקי"ס אז נתברר ביותר ובבירור גמור שהוא לבדו המשגיח, כיון שהוא בעצמו נפרע מהם, וזו דברי יתרו עתה ידעתי וגו' הכוונה שעתה נתברר השגחת ה' בעולם השפל ולא הניח לצבא השמים לפעול כרצונם, כי בדבר אשר זדו, היינו בחטא שחטא פרעה שחירף בעצמו, עליהם, היינו שהשי"ת בעצמו שילם להם, וכדברי הש"ס פרעה שחירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו

ובזה פירשנו ויחד יתרו ותרגומו וחדי יתרו היינו וישמח, ורש"י ז"ל הביא מ"א שנעשה בשרו חידודין חידודין שהוא לשון צער. דבמלת ויחד משתמעי תרתי, שמחה ועצב, דאי שמחה לבד הו"ל לכתוב וישמח, ואי לצער, לכתוב ויתעצב, ע"כ דהתורה כללה בזה תרתי לישני, וע"פ פשוטו פירשנו, דיתרו אמר כאן שני ענינים, נתן שבח להשי"ת שהציל את העם ממצרים ומזה היה לו שמחה כי ע"י זה בא ונתגייר ונדבק לישראל, וזה מ"ש ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים, ועצב היה לו על אבדן מצרים שהרי בידו לגאול ישראל בלי מפלת מצרים, וזהו שאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים, המדבר במפלת מצרים

אמנם לדרכנו שפירשנו כי בדבר אשר זדו ע"ד הגמרא פרעה שחירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, יתכן יותר לפרש הך ויחד שהוא לשון שמחה וצער באופן זה, עצב היה לו על אבידת מצרים