נחלי מים קכז

ומיוחד ולא שייך בזה מקום לטעות כלל. ואפשר דמטעם זה מבואר בכתבי האר"י שבליל זה היה בא אור ההשגחה שלא כסדר המדרגות, ואחר יציאתם נתמעט האור והיה בא ההשגחה בסדר המדרגות עד שהוצרכו לספר שבעה שבועות לקבל אור התורה והיינו דהוצרך השי"ת להאיר עליהם אור השגחה שלא בהדרגה, הכוונה בזה כי היה רצון השי"ת לבטל אלהי מצרים והיה חלילה מקום לטעות ח"ו ששאר אלהות יש בהם ממש כדברי המשנה, לזה הוצרך השי"ת להאיר עליהם אור ההשגחה שלא בהדרגה בכדי שהכל יראו שהשי"ת יחיד ומיוחד. ויכול להיות שזה כיון רש"י ז"ל בלשונו הטהור בדברי המשנה אף אנו מחזיקין ידיהם, ופירש, רש"י וז"ל של אלו עובדי חמה ולבנה אם היינו רואין ששאר עכו"ם חריבות מעצמן ואלו קיימות היינו מודים לאלו, דלכאורה הך תיבת מעצמן היא מיותרת, אלא רש"י ז"ל בלשונו הקדוש בא לתרץ הקושיא הגדולה שהקשינו דהא כבר היה לעולמים בביטול אלהי מצרים והניח שאר ע"ז א"כ יש מקום לטעות, לזה בא רש"י לתרץ בצחות לשונו וכתב תיבת מעצמן, הכוונה אם היינו רואים אותן חריבות מעצמן דייקא מבלי ראות השגחה בביטולם אז היו מקום לטעות, אבל בארץ מצרים דהכל היו רואים והשיגו השגה גדולה דהשי"ת בעצמו ובכבודו ביטלם ליכא מקום לטעות כלל

ובזה י"ל פירוש רש"י בחומש על פסוק ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', ופירש רש"י אני ה' אני בעצמי ולא ע"י שליח. הנה המהרש"א במימרא הנ"ל הביא דעת הרמב"ן דהמכילתא דקדק לדרוש מהך קרא אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני הוא ולא אחר, משום שהפרשה דבר משה עם ישראל והיה ראוי שיאמר ועבר ה' והכה ה' ומשינוי הלשון דרשו כן, ודעת הרא"מ דודאי כל המעשים שבעולם אל ה' הם מתיחסים אע"פ שנעשו ע"י שלוחיו, מפני שהוא הסבה הראשונה והתם מיתורא דאני ה' דרשו כן. וכתב מהרש"א למה לא פירש רש"י ז"ל על תיבות ועברתי והכיתי כדרשת חז"ל רק על תיבת אני ה' פירש רש"י אני בעצמי ולא ע"י שליח, וכתב לזכות את רש"י דדרכו לרדוף אחרי פשט הפסוק, וכיון דאפשר לפרש דמעשה שלוחיו נתיחס אליו, הניח הדבר בפשט הפסוק כמו בשאר מקומות, אבל גבי אני ה' יותר קרוב לפשוטו לפרש כן אני ה' ולא ע"י שליח

ולפמ"ש יתיישב בטוב טעם דעל פסוק ועברתי והכיתי לא חשש רש"י ז"ל להביא הדרשה דמכילתא, דאטו רש"י מחוייב להביא כל הדרשות שדרשו חז"ל על המקרא, וכמ"ש מהרש"א בעצמו דדרכו של רש"י ז"ל לפרש פשט המקרא, וכיון דהדברים הנעשים ע"י שליח מתייחסים ג"כ אליו הניח רש"י על פשט הפשוט, משא"כ בתיבת אני ה' שהוא אחר דבור ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים הוכרח רש"י ז"ל להביא הדרשה דמכילתא אני בעצמי ולא ע"י שליח משום שלא יהיה ח"ו מקום לטעות כקושייתנו הנ"ל כיון שבאלהי מצרים אעשה שפטים והניח שאר העכו"ם יטעו ויאמרו שיש בהם ממש ח"ו, אך כיון שנעשה ע"י השי"ת בעצמו ואז כולם השיגו שפע אור בהשגחת השי"ת דהביטול היה ע"י, שוב אין מקום לטעות כלל, לזאת בא רש"י ז"ל והביא דייקא דרשת המכילתא אני ה' אני ולא השליח להורות אם שעשה שפטים באלהי מצרים ושאר עכו"ם הניח עכ"ז אני ה' ולא אחר. ומה נמלצו לחכי דברי הרמב"ן בפירוש החומש וז"ל אני ה' אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות ע"י, והוא מבואר מאוד לדרכנו שהוצרך להראות כי אין אלהים עמו שלא יהיה ח"ו מקום לטעות בעשותו שפטים באלהי מצרים והניח שאר עכו"ם, לזאת האריך הרמב"ן בלשונו כי אין אלהים עמו למחות בידו. והוא ענין כו"פ. (וע"ש מאמרם שלא יאמרו או"ה אלהי מצרים של שקר הם ואלהי כנען של בעל הם, ע"ש מובן להיפך, ומדרשות חלוקים הם)

ונחזור לעניננו דבזה שפיר י"ל קושיית המהרש"א דמקשה על הש"ס הנ"ל דלמה לא הביא המקרא שדרשו במכילתא ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו' אני הוא ולא אחר, דאם היה מביא הש"ס מקרא הקודם לא היה יכול הש"ס להוכיח סברתם שפרעה מחמת שחירף בעצמו נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, די"ל טעם אחר נכון לחלק, דשם בפרעה הוכרח הקב"ה לפרוע ממנו ע"י עצמו מחמת שבעת ההיא הי שפטים באלהי מצרים כמו שכתוב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים מש"ה הוכרח להיות ע"י הקב"ה בעצמו שאם לא כן היה חלילה מקום לטעות לא כן כאשר ע"י הקב"ה בעצמו שהיא השגחת