נחלי מים קכו

אני ולא מלאך, אלא אמר ר' יהודה מכאן למדנו כח גבורתו של הקב"ה ומעלתו שהוא גבוה על הכל, אמר הקב"ה אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים, אלא אני עושה מה שאין יכול לעשות מלאך ולא שרף ולא שליח, שאני אומר ממקום קדושתי יהא כך ומיד נעשה מה שאין המלאך יכול לעשותו אבל הקב"ה אומר יהא כך ומיד נעשה מה שהוא רוצה לעשות ולפיכך לא נעשית נקמה זו ע"י מלאך ושליח בשביל קלון המצרים ולהראות גדולתו של מקום שלא רצה שיכנס ביניהם דבר קדוש וע"ד זה נאמר אני ולא מלאך. למדנו מדברי הזוה"ק טעם אחר שהיה ע"י הקב"ה בעצמו כי לא היה ביכולת שום מלאך ושרף לבוא לשם כי היה נפגם מקדושתו מטומאת מצרים, נמצא לפ"ד הזוה"ק מיושב בטוב טעם דברי ש"ס הנ"ל, דש"ס דילן תופס סברת הזוהר הק' דמשום הכי בא הקב"ה בעצמו למצרים להכותם משום גנותם, א"כ ליכא לאוכוחי מהאי קרא דועברתי בארץ מצרים דמשום שפרעה חירף בעצמו נלחם עמו הקב"ה בעצמו דאיכא למימר סברת הזוה"ק דמזה הוי גנותם דמלאך לא היה יכול לבוא שמה לבלתי יופגם מקדושתו, ומהאי קרא וינער ה' את מצרים בתוך הים שפיר מוכח דמשום שפרעה חירף וגדף בעצמו נפרע ממנו בעצמו דהתם לא שייך סברת הזוה"ק דהא אצל הים היה יכול מלאך לבוא ליפרע ממנו ושפיר היה יכול ליפרע ממנו ע"י שליח, וכן מבואר בכתבי האר"י ז"ל פ' שמות בהדיא דדוקא במצרים לא היה באפשרות למלאך לילך שם שלא יופגם מקדושתו כדעת הזוה"ק, משא"כ אצל הים שפיר היה יכול לבוא מלאך להלחם בם, והא ראיה דבאמת אצל הים היה מלאך כמ"ש ויסע מלאך האלהים וגו', וע"כ זה נאמר וינער ה' את מצרים וכתיב דרכת בים סוסיך, ולא כן אצל אשור כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, שפיר מוכח מזה דפרעה שחירף וגדף בעצמו נפרע ממנו ע"י עצמו וסנחריב שחירף ע"י שליח נפרע ממנו ע"י שליח, ומדברי הזוה"ק הנ"ל יש ללמוד דמה שנפרע הקב"ה מפרעה בעצמו לא הוי בזיון כ"כ כמו שנפרע ע"י שליח דלא דמי מאן דתפס מלכא למאן דתפס הדיוט', והעיקר וכפירש"י בש"ס הנ"ל, ומהרש"א בח"א לקח דרך אחר וכתב על פירוש רש"י זה אינו נכון דהפרעון שע"י שליח אינו בזיון כ"כ די"ל דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואין בזה שלוחו של אדם כמותו, ולהכי לא, היה עונשו של סנחריב כ"כ שנפרע ממנו ע"י עצמו רק ע"י שליח משא"כ פרעה שחירף בעצמו היה רוגזו של הקב"ה כ"כ שנפרע ממנו בעצמו, הרי בזוה"ק מבואר להיפך וממש כפירוש רש"י, דאדרבה עונשו של סנחריב היה גדול יותר כמש"ל דלא דמי מאן דתפס מלכא למאן דתפס הדיוטא, וע"ז הקשה בזוה"ק אדרבה סנחריב לא היה ראוי לעונש חמור כ"כ שהרי הוא מבני שם והיה לשם הגדולה והברכה ונתן טעם ע"ז כמ"ש באריכות, עכ"פ מבואר בהדיא כפירוש רש"י ז"ל ודלא כמהרש"א ז"ל בח"א

עוד אופן נ"ל לתרץ מה שדקדקנו אמאי לא הביא הש"ס הפסוק דדרשו במכילתא ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ה' אני הוא ולא אחר. דהנה יש לנו חקירה עצומה בהך קרא בכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה', דהנה משנה ערוכה שנינו במסכת ע"ז בפ' ר' ישמעאל (נ"ד:) שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז למה אינו מבטלה, אמר להם אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו, הרי הם עובדים לחמה וללבנה ולכו"מ יאבד עולמו מפני השוטים, א"ל א"כ יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו, אמר להם אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו, שאומרין תדעו שהן אלהות שהרי הן לא בטלו. א"כ יש להקשות איך עשה השי"ת להעביר אלהי מצרים הלא חלילה יהיה מקום לטעות על שאר אלהות שיש בהם ממש וכמ"ש חז"ל אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן, ומכאן הקושיא יותר חזקה. גם לכאורה אינו מובן כ"כ תשובת חז"ל שאם היה מאבד אותן שאין לעולם צורך בהם והניח שיש לעולם צורך בהן יאמרו שהם אלהות שהרי לא ביטלם, מאי הוכחה היא דהא דלא ביטלם מפני שיש לעולם צורך בהם, וכבר הרגיש בזה הרב מהרש"א בח"א שם ע"ש מ"ש לתרץ ומכאן תקשה יותר דהא אלהי מצרים היה מזל טלה ואעפ"כ ביטלן והם יש לעולם צורך בהם ומדלא ביטל שאר עכו"ם יהיה הטעות יותר לחשוב שיש בהם ממש. אמנם הנ"ל בזה דטעות זה לא שייך רק אם היה הביטול ע"י אמצעי, מבלי ראות השגחה מהשי"ת, אמנם במצרים היה הביטול ע"י השי"ת בעצמו כמ"ש במכילתא אני ה' ודרשו אני ולא אחר, ואז הכל היו רואין השגחת ה' שהוא היחיד