נחלי מים קכג

כיון דלא מחוסר גוביינא וא"ש ג"כ לשון רש"י הנ"ל כנ"ל

ומה מאוד מתקו לפ"ז ליישב סוגית הש"ס דלעיל דפריך רבא ממתניתין ומתרץ בשהרהינו אצלו ולא מסיים כדר"י, ובסוף דפלפל בברייתא בפלוגתא דר"מ וחכ"א ומשני אלא הב"ע כשהרהינו וכדר"י, ועיין בס' פנ"י שתמה ע"ז, ולפמ"ש א"ש מאוד, דלעיל י"ל בשהרהינו בלא הא דר' יצחק והיינו דמיירי שגבאו לבסוף ובכאן גם רבא מודה דלמפרע הוא גובה כיון דלא מחוסר גוביינא כסברת המאור הנ"ל אבל לבסוף בפלוגתא דר"מ וחכמים ליכא למימר שגבאו לבסוף דא"כ מ"ט דחכמים אלא מיירי שעדיין לא גבאו רק בא הזמן ולא פרעו וממילא קונה משכון כדר"י דהוי כשלא בשעת הלואה ושפיר תליא בפלוגתא דר"מ וחכמים, דר"מ סובר דישראל מנכרי קונה משכון וחכמים סברי דישראל מנכרי אינו קונה משכון וא"ש ג"כ ממילא לאביי דהא עדיין לא בא לידי גוביינא, וכל הסוגיא א"ש ודו"ק היטב

דף ל"א תוס' ד"ה משתעבדנא לב"ח וכו', ועיין שם במהרש"א היטב. ויש להבין בדבריהם דלמה הוצרכו לחדש דבמטלטלים אין להחשיבם כאילו הם ביד ראובן, לו יהא דהוי כמו שהם ביד ראובן מ"מ הא מטלטלי דיתמי הוא ולא משתעבדי לבע"ח. שוב ראיתי להרב או"ת בסי' פ"ה שהרגיש בזה. ונלע"ד דא"ש דברי התוס' ע"פ שראיתי סברא נכונה בס' בית שמואל אחרון שכתב ליישב דברי המהרש"א בסוגיא זו בהא דכתב מהרש"א אב"ש למפרע הוא גובה אמטו להכי חוזר וגובה וכתב מהרש"א דאמאי לא ניחא גם אם גבו מטלטלים למפרע הוא גובה והוי כמאן דגבו בחיי דאביהם, וע"ז כתב מהרש"א דכיון שהוא מחוסר גוביינא לא אמרינן למפרע הוא גובה, וע"ז תמה בס' מים עמוקים נהי דאמרינן למפרע הוא גובה מ"מ הוי מטלטלים דיתמי, וע"ז תירץ בס' הנ"ל דהכא שאני דאי הוה אמרינן למפרע הוא גובה הוה כאילו הם ביד ראובן ושוב דמי כמו דאילו הוה ביד שמעון מחזיק בהם והוי כמו אילו תפס מחיים, וע"ש שהאריך לעשות מטעמים לסברתו. והשתא א"ש דברי התוס' דהתוס' הוצרכו לחדש דבמטלטלים לא חשבינן כאילו הם ביד ראובן דאי הוה אמרינן דהוי כאילו ביד ראובן שוב הוה כמו ביד שמעון והוה תפס מחיים כסברת התוס' הנ"ל וא"ש, ונפלאתי על בעל הספר הנ"ל שלא הביא ראיה ברורה לדבריו מהתוס'

ע"ב בגמ' לא קשיא הא. דא"ל מעכשיו הא דלא א"ל מעכשיו. הרמב"ם בפ"ד מהל' חו"מ ה"ה כתב וז"ל ישראל שהרהין חמצו אצל כותי אם אמר לו אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו הרי זה ברשות הכותי ואותו החמץ מותר לאחר הפסח והוא שיהיה אותו זמן שקבע לו קודם פסח וכו', ומבואר במ"מ מרן, טעמו, משום דאיקבע הזמן לאחר הפסח אסור דאמרינן הואיל והישראל יכול לפדותו הרי זה שלו ועובר עליו, והנה הרא"ש כתב עליו ולא נהירא לי דהא אמרינן לעיל אליבא דאביי אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה אלמא דאפילו הגיע זמן אחר הפסח מותר מטעם דלמפרע הוא גובה א"כ ה"ה במעכשיו, וראיתי בס' או"ח הביא דברי זקינו הגאון פנים מאירות להפליא על הרא"ש מה ראה ככה לפרש הפשט בגמ' דהגיע הזמן קודם פסח אליבא דאביי, ובעל או"ח השיג עליו דהא טעמו של הרמב"ם דבעינן הגיע זמנו קודם פסח משום הואיל, והשתא לו יהא דהגיע הזמן קודם הפסח מ"מ יכול לפדותו נהי דלמפרע הוא גובה אטו לא יכול לסלק לו בממון עכ"ד בקיצור וע"ש

אמנם לא דק במח"כ הרמה ועיין ברש"י ד"ה תנן נכרי שהלוהו וכו' קס"ד השתא בשלא מסרו לו אלא בשיעבדו לו כשאר לווים שאם לא אתן לך עד יום פלוני בוא לביתי וגבה מחמץ זה עכ"ל הרי מיירי דעשה לו אפותיקי חמץ זה וממילא כשבא הזמן ואין לו מעות קונה חמץ זה, וא"כ א"ש דברי הגאון פנים מאירות וזה כוונתו דבאמת מיירי שהגיע הזמן קודם הפסח בשלמא לאביי ניחא דסבר למפרע הוא גובה מסלק אסמכתא כמו השתא במעכשיו לדעת הרמב"ם, אבל לדעת רבא דמכאן ולהבא הוא גובה נהי דהגיע הזמן קודם הפסח הוה מ"מ אסמכת' עד דאסיק דאמר לו מעכשיו ומסלק אסמכתא, וזה ברור בכוונת הפ"מ וכ"כ בצל"ח והוא ברור, ולפי זה יש להוכיח מה שנסתפקתי לדעת הרמב"ם אי אמרינן הואיל ויכול לפדותו לקולא כמו בסיפא דמתניתין או בעינן הגיע הזמן קודם הפסח, הן באמת לדעת הרמב"ם בלא"ה ליכא לספוקי בזה דהא הרמב"ם פסק בישראל שקונה משכון מנכרי,