נחלי מים קכב

גם עתה לעשות דוגמת הק"פ לכן שפיר כל דכפין ייתי וייכול ולא יעמוד בחוץ כדרכו כל השנה רק שהעני יבוא לפנים ויהיה דוגמת הק"פ שיהיה במהרה בימינו אמן: דרוש ט"ז לשבת הגדול

פסחים (דף ל' ע"ב) רש"י ד"ה כותי שהלוה את ישראל וכו', ולקמן בגמרא מוקי לה כשהרהינו אצלו ושוהה אצל הכותי כל ימות הפסח דכיון דמטא זמניה ולא פרעיה ומחוסר גוביינא נמי לא הוי שהרי אצלו נתון איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו אצלו הוה דידיה עכ"ל

דברי רש"י צ"ב להמעיין דאיזו אוקימתא נקט רש"י, דלמסקנא הו"ל לרש"י להזכיר מעכשיו ולאביי לא צריך הרהינו, ולהאוקימתא דהרהינו מטעם דב"ח קונה משכון א"כ לאיזה צורך מפרש רש"י כיון דמטא זמניה ולא פרעיה, הא אף אם פדאו מ"מ אינו עובר מטעם דב"ח קונה משכון, ועיין תוס' ד"ה אלא הב"ע, ונראה לי דרש"י ס"ל כבעל המאור ז"ל דאיהו ז"ל כתב לתרץ קושיית התוס' דהא ר"י לא אמר אלא שלא בשעת הלואתו והכא קתני המלוה על המשכון דמשמע בשעת הלואה, וכתב לתרץ דמיירי שגבאו לבסוף ובכאן גם רבא מודה דלמפרע הוא גובה דהא לא מחוסר גוביינא והא דקאמר כדר"י היינו כיון דאשכחן באיזה צד דיש לו קנין במשכון א"כ אמרינן לענין זה דלמפרע הוא גובה, ע"ש במאור באריכות, והשתא י"ל דרש"י נקט אוקימתא דמעיקרא דמיירי בהרהינו ורש"י בא לתרץ קושיית התוס' דהא ר"י לא אמר אלא שלא בשעת הלואה וע"ז בא רש"י במתק לשונו והיינו דעכ"פ אמרינן מכאן ולמפרע הוא גובה כיון דיש לו איזה צד קנין במשכון אמרינן למפרע הוא גובה כיון דהרהינו אצלו ולא מחוסר גוביינא כסברת המאור הנ"ל, וזה שדקדק רש"י במתק לשונו כיון דמטא זמניה ולא פרעיה אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהרהינו שלו הוא

אמנם לענ"ד הקצרה נראה לפרש לשון רש"י בא"א, כי באמת דברי בעל המאור דחוקים בזה כמו שהשיג עליו הרמב"ן ז"ל במלחמותיו, וכי משום דקונה במקום אחר יקנה בכאן, ותו יקשה קושיית התוס' ד"ה אלא הב"ע לאביי היאך יתורץ, ולא שייך תירוצם דהא עכצ"ל בגבאו לסוף דאי לא"ה לא שייך דר' יצחק, וראיתי בבעל המאור שהרגיש בזה וכתב לתרץ דאביי ס"ל דהא דר"י שייך אפילו בשעת הלואה והוא דחוק דמעולם לא מצינו פלוגתא בזה

לכן נלע"ד הקצרה לפרש הסוגיא בא"א ע"ד המאור דבודאי סברת המאור במה שכתב כשהרהינו אצלו י"ל דרבא מודה דלמפרע הוא גובה כיון דלא מחוסר גוביינא הוא סברא נכונה ובלא הא דר"י י"ל כן, רק הא דתליא הגמרא בדר"י מיירי באופן זה דבאמת לא בא עדיין לידי גוביינא רק מיירי שבא הזמן ולא פרעו ורואין ב"ד שלא יכול לגבות ממקום אחר דבזה קונה אף משכון בשעת הלואתו כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' ע"ב מילתא בטעמא דעיקרא דמילתא דהא דר"י אינו אלא שלא בשעת הלואתו משום דשלא בשעת הלואתו שקיל לגוביינא אבל בשעת הלואה לא שקיל לגוביינא א"כ ה"ה בשעת הלואה אם אח"כ רואין שאינן יכולים לגבותו ממקום אחר קונה משכון, ובחידושי לח"מ סי' ע"ב החזקתי דבריו מלשון רש"י ב"מ פ"ב ע"א ד"ה אימור דאמר ר"י במשכנו שלא בשעת הלואתו וכו' וההוא ודאי קני דלגוביינא שקליה וליכא לדמויי לשעת הלואתו, הרי לך מבואר בהדיא דהטעם דשלא בשעת הלואתו עדיף כסברת הש"ך, ובחידושי שם כתבתי לפרוק הרבה קושיו' בסוגיא דשם ע"ד הש"ך הנ"ל בעזה"י. מעתה אתי שפיר מאוד סוגיית הש"ס, דר"מ דסבר דעובר סבר דישראל מנכרי קני משכון עכ"פ שלא בשעת הלואה א"כ ה"ה הכא כיון דבא הזמן ולא פרעיה קינה משכון, א"כ ממילא הקנין למפרע ולכך אסור ליהנות ממשכון זה דהוה מעיקרא שלו, וחכמים סברי דאינו עובר משום דסברי דישראל מנכרי לא קני משכון א"כ השתא ג"כ לא קני ולכן אינו עובר ומותר ליהנות ממנו, אבל באמת כשגבאו לסוף גם חכמים מודו דאסור דהא בכאן גם רבא מודה דלמפרע הוא גובה