נחלי מים קכ

שלמעלה וכן למען ינוח שורך ג"כ אינו מקושר למה שלמעלה, אבל לדעת החכמים שסוברים שמזכירים יצ"מ לימות המשיח אם כן יש לפרש קרא דלמען תזכור כפשטיה שהוא נקשר למה שלמעלה כמו הרוב שבתורה למען נקשר למה שלמעלה, א"כ א"צ ריבוי ללילות דהא כתבה התורה טעם על מצות פסח ומצה ואיסור חמץ, למען תזכור, א"כ ממילא מוכח דנוהג בלילה דהא עיקר מצות פסח ואכילת מצה הוא בלילה דוקא ובודאי מזכירין יצ"מ בלילות, נמצא הא דהוצרך בן זומא לדרשה דכל ימי חייך היינו לשיטתו דמיפשט פשיטא ליה דאין מזכירין יצ"מ לימות המשיח מהך קרא דהביא אשר לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים, א"כ מוכרח לפרש קרא דלמען תזכור אינו מקושר למה שלמעלה כמש"ל בשם הרשב"א רק הוא ענין בפ"ע והוצרך כל לרבות הלילות, משא"כ לדעת החכמים שמזכירים יצ"מ לימות המשיח א"כ הך למען תזכור הוא כפשטיה שהוא נ"ט למה שכתוב לעיל, וא"צ לרבוי אחר על לילות כמש"ל, וא"ש היטב פסקא דידן דקמ"ל יחיד ורבים הלכה כרבים מ"מ מזכירין יצ"מ בלילות והבן היטב

אך לפי דרכנו צ"ל דהך מתניתין דפ"ב דקאמר ריב"ק הטעם דקדמה והיה א"ש לויאמר שוהיה א"ש נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום אתיא כב"ז דס"ל שאין מזכירין יצ"מ לימות המשיח, נמצא א"ש דה"ק אינו נוהג ביום היינו תחלת הפרשה כדק' בירושלמי שפ' ציצית אינו נוהג אלא ביום, ואף דאית בה יצ"מ דנוהג ביום ובלילה מ"מ י"ל כמש"ל דוהיה א"ש נוהג ג"כ לימות המשיח משא"כ יציאת מצרים דאינו נוהג לימות המשיח לכן הקדימו והיה א"ש לויאמר, משא"כ לדעת חכמים דס"ל שמזכירים יצ"מ ג"כ לימות המשיח ולפי דרכנו לדברי חכמים א"צ לרבוי אלילות א"כ אין טעם מספיק למה קדמה והיה א"ש לויאמר, נהי דתחלת הפרשה דויאמר אינו נוהג אלא ביום מ"מ הא אית בה יצ"מ דנוהג בלילה וגם לימות המשיח לדעת חכמים, וע"כ צ"ל דחכמים סברי טעם אחר כטעם דרשב"י (דף י"ד ע"ב) כפי מה שמפרש הש"ס במסקנא דברי רשב"י דהיינו אלא ה"ק בדין הוא שתקדים שמע לוהיה אם שמוע שזה ללמוד וללמד לעשות והיה א"ש לויאמר שזה יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה אלא לעשות בלבד, ובזה תירצנו דקדוק אחד מה שדקדקנו בזה שנים רבות הא דפריך הש"ס עלה ותיפוק ליה מדריב"ק חדא ועוד קאמר חדא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ועוד משום דאית ביה הני מילי אחרנייתא, ודקדקנו דהא הש"ס דפריך ותיפוק ליה מדריב"ק הוא מקשה משניהם, דהא ריב"ק נתן טעם על שניהם על מה שקדמה שמע לוהיה א"ש, ועל מה שקדמה והיה א"ש לויאמר, א"כ מתרץ הש"ס דמשני על רשב"י חדא ועוד קאמר לא מסיים אלא מילתא קמייתא דריב"ק חדא כדי שיקבל עול מלכות שמים ואח"כ יקבל עליו עול המצות שהוא נתינת טעם רק על מה שקדמה שמע לוהיה א"ש, ולא מסיים ג"כ הטעם מ"ש ריב"ק למה הקדימו והיה א"ש לויאמר, ולפמ"ש נכון דמזה אין להקשות למה לא אמר הטעם על מה שקדם והיה אם שמוע לויאמר כריב"ק דהא זה הטעם אינו מספיק רק לדעת ב"ז כמש"ל אבל לדעת רבנן דקיי"ל כוותייהו שמזכירים יציאת מצרים לימות המשיח וגם בלילות אינו מספיק הטעם של ריב"ק, דהא ויאמר אית ביה יציאת מצרים דנוהג ג"כ ביום ובלילה ולימות המשיח א"כ אינו מקשה הש"ס מזה על רשב"י רק מטעם הראשון על קדימת שמע לוהיה א"ש שזה הטעם מספיק לכל הדעות לכן לא משני חדא ועוד קאמר רק על קדימת שמע לוהיה אם שמוע

וע"פ זה אמרתי לפרש דברי חכמים וחידותם מה שאמר ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה, לענין מאי אמר זה, וכבר בדרשות שלי אמרתי דרכים על הא דקאמר ולא זכיתי היינו לא נצחתי כמו שפירש הברטנורא ואינו מובן כל כך דלמה לו על ניצוח. ולדברינו הנ"ל יובן היטב, דהנה לפי דברי הרשב"א הנ"ל שהאריך לקיים דעת קבלה אמתית שתורתנו הקדושה היא נצחית, ולא כדעת הפוקרים הבאים עלינו בעקיפין וכוונתם המשובשת לומר שהתורה נתלית בזמן, וכיון שהתורה תלויה בזמן יש להם רשות ג"כ לבטל איזה מצות ממצות התורה לפי טפשות לבבם, והנה בעת חכמי התנאים היה דרכם להתווכח עם הפוקרים באמונה האמתית ולנצחם וכמו שמצינו באגדות חז"ל בשבת (פ' כ"כ) ובפרט עם הנשיא שבדור היה דרכם להתווכח עמו וכמבואר בסנהדרין פרק אחד ד"מ הרבה שאלות ששאל הקיסר לר"ג שהיה נשיא בדורו, בעניני מינות,